|
נשואים ארבעים שנה זה מכבר
ושוחקת חיינו עוד שנה שעוברת.
הבטחתי לך הרים של זהב
וקיבלת ערמות של עופרת.
כבר עברו הזמנים שבערב של סתיו
לך לחשתי שיר חרישית.
הבטחתי אז שאקטוף לך כוכב
ובמקום זה קיבלת עששית.
נעלמו השעות שימי שמש שטופים
עשו אותך מאושרת, צוחקת.
הבטחתי לך ארמונות מוכספים
אבל את קיבלת בקתה מאובקת.
נגמרו הדקות בהן ידענו תשוקה
והבטחתי לך אהבה לא נגמרת.
נשבעתי ל שאני לא אלך
אבל הנה אני עוזב לאחרת... |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.