בבקרים
אני מקפל אותה יפה בטרם אחזירנה בזהירות לתיבה המנגנת
ואפרד נוגות לפני הנעילה.
עצבותי תמתין לה לבטח עד בוא הערב
הן לא לחינם בצלמי עיצבתי עצבויות.
התיבה המזמרת
עדיין נוצרת במעומעם איזה מרש חתונה לכאורה
(לפנים נהגו לשמור בה סוכריות-חתונה כאלה עם שקדים
מצופים סוכר ורוד קשוח
שהגבירות נהגו לצלוף על ראשינו מעזרת-הנשים כאילו מבלי משים.
בעצם היו אלה סוכריות-נקמה)
או שמא דווקא מוצרט
לפני השינה
אפתח את התיבה המחרישה ואשלוף
את עצבותי הכלה
חרישית איישר את הקמטים, אטפח את הזוויות, בחמלה
אפרשנה למראשותי:
את הינך החשמל המניע את חלומותי, עצבותי יחידתי
מנוחת-עולם העניקי למו ואור תמיד
הגיהי
בחשכתם. |
