בלי  לפחד, בלי להעז
אני יושב ומחרז.
ללא ניתוח ממצה,
ואין לי שמץ מה ייצא -
חוטף את מה שמול האף
ומעתיק אותו על דף

תחתי מרפסת מתקלפת,
מעל הראש שבת רושפת,
אני מסב על גרוטאה
בצל סככה חיה פרועה.

מולי בית-ספר מרוקן,
בשביל חולף עוד מזוקן,
ואלגברה נאמנה
עוד ממתינה לי בפינה.

ובחדרון חבר ישן,
       נוחר. בעצם לא נוחר -
הוא בוודאי ישמח גם כן
       להיות בשיר כשיתעורר.

ירוק מוצהב, פריחה סגולה
       דבור שמן נחת אצלה
ילדה בת שבע מתחילה
       עם ילד בן אחת-עשרה

אביב.  דרורים עושים תופסת
       ויון מסתלבט על יונה,
זבובה וזבוב - כריכה מוטסת -
       מתחרמנים על גוש גבינה.

ולי - יש אלגברה יפה,
אנחנו בצינון תקופה.

ובבית-ספר שממול
       כבר ילדים וכדורגל.
אחד מוליך את הכדור,
      'תמסור ימינה', 'בעט, יא עגל!'

פתאום יש 'בנג' גדרי עמום
שבת חלום, שבת שעמום.