הפרפרים פרחו עם שחר,
פרשו כנף ופרחו לאחר שאבדו בזמן.
צבעים בהירים כיסו את השמים,
כיסו את אותם שמים, שמים שתמיד הבטתי בהם.
רגש מציף אותי ממלא את החיים,
חיים שלמים אתה חיי בשביל רגש אחד מלא.
צעדתי לחופו של הים,
הים שתמיד הפחיד אותי ביכולתו להטביעני.
הרגשתי את השקט ואת האנשים,
האנשים שסביבי שאינם שונים ממני ואולי אני דומה להם.
מדוע אני דומה להם אך מרגיש שונה,
מרגיש שונה באהבה ובכעס ואולי אינו מרגיש דבר.
אני ממשיך לפסוע לאורך הגלים,
הגלים המתנפצים לרגלי ועולים לאורך מכנסי.
השמש שוקעת לאיטה בצבעים עזים,
מעולם לא ראיתי את השמש שוקעת לתוך הים.
ועכשיו אני שוב קיים.