07.06.2006
העיוורון שלך מוציא אותי מהכלים
איך אינך רואה?!
איך אינך רואה שגם אני נפגעתי?!
בלי לשים לב בכלל, אתה ממשיך,
ממשיך לנפנף בקלף הקורבן
כל רגע, כל מפגש...
אפילו כשאתה מבקר בחלום אתה ממשיך,
ממשיך להתעלם ממכאובי,
כל פעם, כל דיאלוג, כל שיחה...
איך אינך רואה שגם אני צלוקה?!
האהבה שלך מוציאה אותי מדעתי
אתה רוצה אותי קרובה
אתה רוצה את כולי
איך אינך מרגיש את הקושי שלי?!
אתה אוהב אותנו אוהבים
אתה אוהב אותי אוהבת
אני לא מתחרטת!
פשוט לא חוזרת...
ואתה מכריז ופוסק שזה כך ולא אחרת
ושאם יהיה אחרת, פשוט לא יהיה.
הגעגועים שלך משגעים אותי
מה קורה לך?!
האם שכחת?!
הלא הכרזת ופסקת שזה כך ולא אחרת
ועזבת והפסקת כי אני לא מסתדרת
אז איך אתה מתגעגע?! איך?!
איך אתה מרגיע ומצניע פתאום
ואומר שתסתפק הפעם במועט?!
איך שכחת פתאום שהמועט לא טוב לך?!
איך לא זכרת שאתה רוצה יותר?!
ונבוא, וניפגש ותיפול לחיקי העוטף ואז תיזכר
שאתה כזה ולא אחר ושזה כך ולא אחרת
ושרע לך אם אני לא אוהבת.
ושוב,
תצא מחיקי
ותלך מעימי,
תתגעגע
ותשוב. |