[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גאיה בראון
/
שירת הרוח

שמחה וכאב נשזרים יחדיו, ורבות הפעמים שהאהבה, המוות, הבגידה
והיגון מצטרפים וחובקים אותם.
הם אהבו אהבה שכמותה נכתבה בספרים, אהבה שהיתה כה גדולה ונעלה
שהיתה נדירה ולא מוכרת לרוב האנשים. השמחה בהחלט היתה שזורה
באהבה זאת, ומתחילתה הן באו יחדיו ועטפו אותם. אך כמו שנאמר,
לא עבר זמן רב והמוות תפס את מקומו, מוסיף עוד חוליה בשרשרת
שעטפה אותם וקרבה כל כך לחנוק אותם.
ועם המוות והכאב הגיע יד ביד היגון.
למלחמה הוא נשלח, אותו עלם צעיר ותמים, וכמו בכל המלחמות
הגדולות, המוות הגיע ובחר אותם אחד, אחד. וגיבורנו כמה עצוב
היה מהם. המוות עטף הישר למעלה, למקום שאליו מגיעים הגיבורים,
האמיצים והטובים.
ולאחר המוות והכאב הגיע היגון. היא התאבלה עליו שנה שלמה ובכתה
כמו שלא בכתה בכל שנותיה. לבסוף מקץ שנה היא שמה סוף לחייה
והתאבדה .המוות בא ועטף אותה והוריד אותה למקום שמגיעים אליו
אותם אנשים שהתאבדו.
בשמעו על דבר מותה של אהובתו ועל הגיעה לגהינום בעקבות
התאבדותה, הוא יצא לחפשה כדי שיכלו להתאחד מחדש ולהיות יחדיו.
הוא תר אחריה בכל מקום אך לשוא, היא לא נמצאה. לאחר זמן, מקץ
תקוותו למצוא אותה, הוא פגש  בנשמה בודדה כמותו. הם התאהבו
ואהבתם היתה נעלה ושמימית, מלאה באושר ובשמחה, ועטופה בתקווה
שתישאר כך לנצח.
וכך יום אחד, הוא קיבל את האפשרות לחזור ולחיות מחדש על פני
האדמה, לקבל הזדמנות נוספת. ובכדי שגיבורנו לא ישוטט על פני
האדמה בבדידות, הוא יביא עימו נשמה אחת ואיתה הוא יחיה עד
שמוות יבוא ויניח את ידו הגרומה עליהם. בנוסף, הוא הורשה לראות
את אהובתו משכבר הימים ולחזור ולחיות איתה. הוא מצא אותה ישובה
על שפת הים מפזמת לה מנגינה עצובה. היא היתה יפה  מתמיד ישובה
כך חובקת את ברכיה. הוא קרב אליה, והיא הביטה בו. עינייה היו
אדומות ודמעות פילסו שביל דק ורטוב של עצב על פניה היפות. היא
היתה בהירה, לבנה כמו השלג וכה יפה. הוא נגע בלחייה כדי למחות
את שביל העצב מפניה בכדי שיוכל להחזיר להם מעט מהאושר שהשתקף
בהם בעבר. אך, כשנגע בה היא היתה קרה כמו הקרח. היא לבשה מעטה
של כפור על פניה. היא ניסתה לחייך אך ניסיונותיה עלו בתוהו,
היא רק הביטה בו ולחשה לו מילים רכות ונוגות. בו ברגע
שאצבעותיו נגעו בה הוא הבין, הוא הבין שלעולם לא תהיה מאושרת,
והוא לעולם לא יגרום לה לחייך. היא איבדה זה מכבר את היכולת
הזאת להיות מאושרת. הוא הביט בה לרגע והרחיק את ידו, ואז לפתע
ברח, מנסה לשכוח את דמותה הנוגה ולהיזכר בימים בהם היתה
מאושרת.
היא צעקה ובכתה קוראת לו, אך הוא לא סב להביט בפניה.
הוא התחיל בחייו החדשים עם אהובתו החדשה, מאושר כמו שהיה בעבר,
אם כי מדי פעם הופיעה דמותה בלילות סערה וגשמים.
והיא, מאותו היום, הצטרפה אל הרוח, שירתה הנוגה מלווה אותה בכל
צעד ושעל.
בלילות סופה היא צורחת יחד עם הרוח וקוראת לאהובה, וביום ליל
קיץ נעים היא שרה עימה, מפזמת את אותה מנגינה נוגה בלחש בין
העצים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חזרתי עכשיו
מסוף שבוע
בחו"ל, הפסדתי
איזשהו משהו חדש
בתחום
הסלוגנים?


גרפומן הסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/8/06 21:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גאיה בראון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה