הפרח שהיה לי כבר נבל בשדות,
פרח שנבל אי אפשר להחיות,
חיים שקרסו הם יותר, יותר מסתם זמן,
והזמן שהיה לי פתאום נעלם.

ועכשיו אני נאבד בין השורות,
מחפש את עצמי בכל מיני עולמות,
יודע שהמחר שלי יאחר להגיע,
ואני את עצמי מנסה שוב להרגיע.

ישבנו בים אז, שלושה נוודים,
אתה והגיטרה, שרים לי שירים,
אני מתוך אופוריה, בהיתי בים,
ואתה לי היית, נסיך מושלם.

היית יפה אז, כמו נסיך באגדות,
ואני הנסיכה שלך, לא שברתי חומות,
ימים רק יגידו אם אהיה שלך,
כי מה רצית שאגיד, אני אוהבת אותך.

ועכשיו נאבדת בין השורות,
מחפשת את עצמי בכל מיני עולמות,
יודעת שהמחר שלי יאחר להגיע,
וגם אני את עצמי שוב מנסה להרגיע.

ועכשיו אחרי שלושה חודשים, היינו אז נאהבים,
אהבתי אותך, הייתי שלך ורציתי רק להיות שוב איתך,
כי כאן בים הכל פתוח אתה ידעת את מצב הרוח,
ואני הזלתי עוד דמעה,
כי ידעתי שלעולם לא אוכל להיות שלך.