אתה כבר בן יותר משבע,
לי אומרת אמא.
מה תרצה ליומולדת?
אבא אותי שואל.
אבא, אני רוצה משהו מסוים.
בשבילך - את כל העולם.
כלב, רק כלב אני רוצה!

אבל זה לא אפשרי,
דואגים הם לעדכן אותי.

הבאתי גור אומר לי אבא,
וחושף ייצור קטנטן.
שני עיגולים חומים מעל עיניך,
איזה חמוד אומרים כולם.
כלב, ממך לא אפרד לעולם!

בחרתי את השובב מבין הגורים אחיו,
כך אבא מספר - כמוך בן שובב.
שילוב של קולי לברדור וקצת זאב,
לפחות כך אני חושב.
אבא, אותך אני אוהב.

כלבלב קטנטן ושחור,
אחרי רץ לכל מקום.
פתאום כל הדירה מכוסה נייר עיתון,
מפשפש פה, מפשפש שם,
בטח יש לך שלפוחית של היפופוטם...

הוי כלבלב,
תראה כמה אתה שובב...

על הספות אתה קופץ,
אמא ואבא כבר הולכים להתפוצץ.
אם להשתובב אתה רוצה,
אז חיש החוצה שנינו נצא.

ארבע קומות אני יורד,
ארבע קומות עולה.
בוקר, ערב, צהריים.
כלב, מזלך שאני כזה אתלט,
מישהו אחר מזמן כבר היה מתמוטט.

הוי, מה זה פה קרה?
כל עיתון פתאום נקרע.
ומה קרה כאן לספות?
כל הפינות כבר לעוסות...
את ההורים הכעסת בוודאי,
הוי כלב, זה כבר באמת יותר מדי.

לידידי הגור אני מוסר,
כך אבא לי אומר.
במוסך יהיה שומר...

כבר שבוע שאני עצוב,
מנדנד לאבא שוב ושוב.
אבל אבא,
אותו לעולמים לא אשכח,
להחזיר אותו אתה מוכרח.

כעבור כמעט שבועיים,
ואיני מרים ידיים.
וההורים גם מבינים,
שבעצמם הגור הם אוהבים,
ואותו הם מחזירים.

מבה"ס היסודי אני חוזר,
ועלי אתה קופץ ומנתר.
השעה רק 12 בצהריים,
כך מספר השעון שעל היד.
דיי! משעמם לי פה לבד,
אין בבית אף אחד.

לי אתה מביא כדור ליד,
ומשחק איתי מייד.
מה קרה, לשחק כבר התעייפת?
אל המטבח לשתות הלכת.
לוודאי אתה רעב,
אז הנה קח,
קצת בונזו דוגלי וגם אוכל מהמטבח.

והנה שוב אתה רוצה,
לשחק ולהשתובב.
כלב, לרוץ בחוץ אתה אוהב?
אם כך לטיול רגלי נצא.

הוי, הנה בא הילד הבריון,
לילדים שבשכונה מציק הוא כל היום.
עכשיו אליי הוא מתקרב,
ממש כמו איזה זאב.

לא, אני לא פוחד.
כאן במקום אני עומד!
"האו האו" עליו אתה זועם.
כלב, איך אתה יודע שעליי הוא מאיים?
בך אני אוחז, והבריון עוזב את הבניין,
שנינו יחד זה פשוט צוות לעניין.

כלב, מתי זה כבר תאכל?
כבר יומיים שיושב בצד עם מבט אומלל.
ולמה הכבל של האנטנה מכורסם מצד לצד?
דיי, מספיק, לעזור לך צריך תכף ומייד!
על הווטרינר אתה חושף שיניים,
ורק אני ואבא אוחזים בך בינתיים.
תראה מה הולך כאן בצילומך,
כבל האנטנה - הלו הוא בבטנך!

הנה שוב, אתה על הרגליים,
ובדרכך החוצה, לדוברמניות כבר עושה עיניים.
כלב, כמה חוסן יש בך?
אולי גם אני אלמד ממך.

גור שובב, גדלת,
עברו שלוש שנים.
ועל איזה שם לתת לך,
אנחנו עדיין מתווכחים.

"גורי, בוא, יורדים" אני צועק,
ואתה קרב ובא.
איזה שם נמצא לך?
כנראה שגורי זה השם,
שנבחר למעלה בעבורך.