מלאני קרמניצקי / לחישות |
הליכה שנמשכה יותר מהרגיל.
ובקצה הוא עמד ולידו אותו האחד שרצה.
ונעמדת אני מולך וגם מולו, ולא יכולה יותר.
כואב לי להכאיב לך, כואב לי להכאיב לעצמי.
והעמידה הזאת נהפכה לטבעית, בין הדלת הזאת לזו.
בין הכניסה המכאיבה הזו, לבין הרגועה שבזו.
והלחישה שנשמעה לי בשקט בין הצדדים אומרת לי להסתובב.
לא להגיד לך את האמת ופשוט להתרחק.
והליכה קדימה נמשכה פחות מהרגיל, ונעמדתי מולך ומולו,
עד שהסתובבתי והתחלתי ללכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|