אני שונא את העובדה שלוקח לי הרבה כל כך
זמן ומשאבים להבין כמה אני אוהב אותך.
וזה, כמו שלא אהבתי אף אחרת בחיי.
לא אהבתי כך אחרת לפנייך
תמיד מרגיש שמשהו חסר, חיים בלייט
צריך אותך כמו ניקוטין, בשבילי את בית
כבר רגיל לחכות איתך ולחכות לך
ככה שאי בודד זה לא ניסיון מוצלח
ואם זה איתך, ואוכל מים מוסיקה כל היום
אני לא ארצה ללכת, תכבלי אותי למקום
יולע שלי, אם זה היה חוקי זה כבר מזמן
היה מתגלגל לקניבליזם, אהבה על גבול המסוכן
אני אוהב כל חלק בך, אבל אינטימיות קשה לי
מקווה שאת מבינה, השוני בינינו נורמאלי
לך קשה להיחשף ולחשוף, אני לא מסתיר עד הסוף
לך קשה לגעת, בלי לגעת אני אמות ואחלוף
את מתביישת, אני כמעט אקסהיביציויסט
את מפחדת, אז לי אסור להיות טיפה פסימיסט
מי אני שארשה לעצמי? האגו שלי
צריך לתמוך בך, ועוד לתמוך גם קצת בי
האגו שלך, מתנפח, לא מנופח
ומרוב פאנצ'רים הייתי כבר מחליף במוסך
אבל הלב שלך, כמה פגיע, ככה נותן
אני אוהב אותך, וזה רק מתעצם |