פעם ראשונה בחיי שאני
נוסעת לחיפה ברכבת
שוכבת עם מישהו שאני בקושי מכירה,
(ובטבעיות כזו, בלי לבכות, בלי לעשות עניין)
מגלגלת קוביית חשיש על הלשון

(והריח הזה,
הריח הזה מזכיר לי את הריח של אבא שלי,
כך הוא הריח כשהייתי קטנה, כשלא היו לו
ילדים מלבדי
זה ריח אוריינטלי משהו,
מי היה מאמין
שאת אבא שלי זה יזכיר לי דווקא

הוא טיפוס אנאלי משהו, אבא שלי
כל כך שומר חוק שזה משעשע לפעמים
כל כך סטרייט שזה ברור
שאם זה עד כדי כך ברור, אז בוודאי ובוודאי
שיש משהו מעבר)

באתי אל הבית שלך וחם כל כך,
המאוורר לא  עשה לנו חצי
ממה שעשינו האחד לשנייה
והכל זרם לי כל כך, הרגשתי טוב
(אישה ממש, אני אישה ממש)
אפילו לפני ששתיתי או נתת לי
את הקובייה הקטנה והחומה
שהזכירה לי שוקולד,
ושמחתי כל כך שזה מה שהיא מזכירה

אמרת לי שאני סקסית
וזה עשה לי נעים יותר מהכל
אבל אין לי מושג כרגע,
כרגע הכל נעים, ומחוייך
מעניין איך ארגיש
מחר בבוקר
עכשיו אכין לעצמי נס קפה
ודרכו אלגום את הקובייה הזו
החומה

תן לי לספר לך משהו
על תנודות הקירבה והריחוק -
אומנם זה נורמאלי במצב הזה, אבל
הקירבה היא שקר מוחלט
והריחוק הוא אמת כואבת

אין לי דרך לתאר
את הריחוף הזה עכשיו
הכל עובר לאט אבל מאד מהר
סוסים רצים אחורה
יש יד שמלטפת אותי, אבל היד הזו שלי
הכל עובר דרכי
עובר דרכי
עובר דרכי

"אם בחלומה של מישהי אני עולה כרגע
זה אולי בגלל  שהיא
פרחה מזיכרוני"

ואז הכל השתנה פתאום -
משהו בהתנהגות שלי , שאני לא ממש זוכרת
או בשיחה שקדמה לה
הוביל לשינוי מפתיע ולא נעים
בהתנהגות שלך
אני רק רציתי לגעת, הרגשתי קצת נידי,
חלשה פתאום
לך זה לא התאים -
חשבתי שתהיה שם בשבילי כשתבוא הנפילה

לפני כן היית
קראנו דוד אבידן בפארק, הסברת לי
על תחושת היחסיות המעמדית בעזרת
השוואת האנשים בפארק ומיקומם הגיאוגרפי
כלום עוד לא השפיע עליי, גם לא כשערבבתי
את הקובייה השנייה עם עוד ליטר בירה
שהזכירה לי גינס, אבל הייתה
קלה יותר לעיכול

שתינו אותה בבית הקפה שאחיך שותף בו
וחשבתי כמה אתם לא דומים, אבל דומים בערך
ואיזה מוזר זה לראות אותך כאח גדול
ואותי מפנטזת על המלצר הערבי החתיך
שאחר כך אמרת שישמח אם יקרה משהו,
אם ידפקו את הצד שלנו לשם שינוי

ניגנו שם ג'אז, בבית הקפה,
היה איש-קונטרה באס שהכרת, לימד אותך פעם,
וחצוצרן מעולה ונרגש,
ורציתי לקחת אותך הביתה ולהראות לך איך
שגברת שרה את הבלוז
שרה את הבלוז

אני רוצה לכתוב הכל אבל נראה לי
שקצרה היריעה מלהושיע
נראה לי שהפתעתי אותך מכמה בחינות,
וזה היה נחמד להפתיע
גם את עצמי

חשוב גם לכתוב על השיחה של הבוקר,
אתה מרגיש מנותק, מסתבר
ואומר לי שלא הולך לך עם בני אדם ואתה
כל הזמן דופק את זה, וזה גורם לי לרצות רק
לחבק אותך,
להיות אימהית פתאום או אולי קצת אחות גדולה
(למרות שאני הקטנה מבינינו)
ולתת לבכי שייצא ממך
לשטוף לי את הגופייה, לעשות שיהיה לך
קצת יותר טוב

ובהליכה לתחנת האוטובוס אנחנו מדברים על הומלסים -
חיפה מלאה בהם להתפקע, הומלסים וג'אנקים
ברחובות יש בקושי אחד
התלבטתי אם לספר לך שלפעמים אני מרגישה
חסרת בית,
כמו שהתלבטתי אם לספר לך שיש לי C.P קל ביותר
(בסוף סיפרתי)

כל הדברים שלא הספקנו לעשות
כמו ללכת לים הזה של חיפה, היפיפה כל כך
כחול עמוק רחב ידיים,
או לאכול חומוס, או המדרחוב הזה שסיפרת עליו
הלכתי בתחושת החמצה בלתי נמנעת
למרות שכנראה עברתי את אחת החוויות המשמעותיות של חיי
(נראה לי שקשה היה לך לתפוס את זה,
מה היו בשבילי שני הדברים שקרו אתמול אחד אחרי השני
רחוקים כל כך ממני, קרובים כל כך למי שהייתי רוצה להיות,
הקיטוב הזה)

הרגשתי יפה, יפה כל כך
שלא היה בי צורך להתנצל על הגוף המעוגל הזה,
ברכבת לתל אביב ישבתי נגד כיוון הנסיעה
שמעתי מוזיקה שהקליט לי מישהו שיצאתי אתו
במיני דיסק שקנה לי אהבתי הראשונה,
תופפתי עם היד על הירך, עשיתי קצב עם הרגל
ותנועות שפתיים
היה נדמה לי שכולם מסתכלים -
האישה המבוגרת המאופרת יתר על המידה,
הסבא האמריקאי והנכד הבלונדי שלו, הערבי שישב מולם
החיילת מולי שעשתה עצמה ישנה -
כולם הסתכלו.
הרגשתי צעירה כל כך וחופשייה כל כך

לא נראה לי שתתקשר
ואין לי מושג אם אני רוצה או לא רוצה
גם להילקח ולהיעזב
(במובן הפטריאכלי של המילה)
זו דרך נחמדה
להמשיך את החיים,
אני שוברת הרגלים הלילה
בועטת בעצמי האחראית והבוגרת,
האחות הגדולה המושלמת
הפרפקציוניסטית
שלפעמים, אני חייבת להודות,
עושה לי בחילה

באתי אליך נקייה מכל זה -
הגנות, איפור, מסיכות
חששות מהלא נודע
באתי אליך כדי לתת ולקבל
מקווה שנתתי, כי קיבלתי המון,
תודה.

כשהרכבת מתל אביב מרכז התקרבה לרחובות
הייתי מאושרת מאד שכבר הגעתי הביתה,
הנה הגעתי הביתה.

6/7/06-7/7/06