מוחק את הזיכרונות
כמו הבטחות ישנות
שלא תוכלי לקחת דבר
מטוב ועד רע
שומר לעצמי מקום
ליד הקצה
איפה שנרשמות התוצאות הסופיות
מה רציתי להשאיר לך?
שהשעון תקתק את עצמנו לדעת
עד שלא יכולנו לזוז
ראינו את הקרבות נגמרים
ואני מחקתי כול זיכרון
כמו היתה לכך משמעות
רצית עולם שלם
והוא התפורר מסיפורים
ואת כמוני, לעיתים גאה
מתביישת לגעת באדמה
אני אהבתי אותך לא פחות
גם כשהים כיסה אותנו
וראינו בקרקעית
את כל הסירות שטבעו
מה היה שלנו, מה לעולם לא
מוחק את כול הזיכרונות
לא להתעורר באמצע הלילה
לראות בחשכה את הצל
ולא להכיר את הפנים
אולי המגע לוקח יותר ממה שהוא נותן
ואת מוחקת מתוכך
את הזמן שלא היה לנו בו צורך
כל שימוש אחר בכאב
משאיר אותנו חשופים
ואת תלמדי בשקט
את הקרבות
אלה שילמדו אותך
לירות
אחר כך שנינו נצטער
כל ההבטחות
אותן נוכל להסתיר בשירים
למדנו כבר לקחת מהם
יותר מכל דבר
אחר כך שוב נשתוק
ולא יכולתי להשאיר לך דבר
מרחוק ראינו
את הקרב נגמר
לא ידענו אם לברוח או להישאר קרוב
על פנייך ראיתי
זיכרונות שלא מומשו
ורגע לפני שהקצה בא
יכולתי לראות אותנו
מוכנים לנפילה
אולי עכשיו נרקוד?