אז הגיע החורפ המיוחל וכמו ילדה טובה אני יושבת עם שפעת.
ואיך שבא החורפ התגשמה הנבואה הקטנה שלי , בחורפ יהיה יותר
טוב.
אין ביצפר וכל מה שנשאר לעשות זה לשבת מול הטלויזיה עם תה, מרק
עופ וחומוס חליל שיש גם בת"א ולא רק ברמלה.
חבל רק שאצלי הכל נהיה יותר נחמד בדיוק כשרבין מת.
אני יושבת לי בבית וכמו זקנה משועממת מתחילה להריצ את החיים
שלי קדימה אחורה קדימה אחורה והמחשבה היחידה שנדבקה לי לראש
הייתה- לפני שנה הייתי בחו"ל,במשלחת. לפני שנה דניאל הכיר את
הפקצה ההיא. לפני שנה הייתי בהופעה של כוורת. לפני שנה אורי
מת. לפני שנה שנאתי את כולם בגלל טקס רבין. לפני שנה ראיתי את
ההורים שלי.
שלושה חדשים לא ראיתי אותם עד טקס רבין אז שעשינו בחו"ל.
איך בכיתי כשראיתי אותם ב וידאו קונפרנס הזה שהיה שם באולם. מי
היה מאמין שאני באמת כ"כ אוהבת אותם?

"היה גשום היום בסביבות שעות חמדע, ובכלל!! זה היה חתיכת דבר,
היה אפשר ממש לרחרח את האנשים ואת הקפה החם שלהם מאילנס או
משהו ברחוב..."- שני

החורפ בא ומיי התקשרה אליי היום.
אמא הלכה לתערוכה של עופרה אישתו של זאבי ומיי באה איתם, אני
לא יכלתי בגלל השפעת הקלאסית שהרופאה אמרה שיש לי.
נחמד שיש לי שפעת קלאסית, רומנטי כזה.
מיי התקשרה מהפלאפון כי "שמעתי מאמא שלך שיש לך אנתרקס! קיבלת
דואר לאחרונה??"
היתה לנו שיחה כזו יפה וזורמת וצחקנו הרבה כי היא רוצה לקרוא
לבת שלה סתיו ואני אמרתי שזה שם מגעיל בכלליות ושעדיפ שהיא
תקרא לה על שמי, כי בכל מקרה אני גוססת.
עישנתי את ה"ווג" האחרונה שלי למרות שאני אסמטית עם שפעת
ולמרות שמיי שונאת שמעשנים, אבל מה היא כבר יודעת? היא כולה
הייתה איתי בטלפון.
מיי קיטרה לי על זה שאין לה זין ללכת לתערוכה של עופרה אבל לא
נעים לה לאכזב את מאירה, אמא שלה, ואני אמרתי שהיא מדברת
שטויות כי כמו שאני מכירה אותה היא לא מסוגלת לסבול ממשהו ושאם
כבר מישהו מקטר אז זאת אני.למרות שאין לי כבר על מה.
מיי אמרה שהיא סומכת עליי שאני אמצא כבר.

החורפ הגיע וביחד איתו קיבלתי משאפ חדש לאסטמה שלי, משאפ פלאים
כזה שאמור למנוע ממני התקפות וקשיי נשימה.
its a dream come true
הוא סגול ועגלגל, אפשר לאמר- סגלגל.
החורפ הגיע ונתן לי מצברוח טוב וחדש כזה שגורם לי לתקוע בדיחות
דפוקות כמו זאת שכתבתי השניה.

"מאוד התפעלתי מהתיאור שלך על הגשם בחמדע והחלטתי לצטט אותך
בסיפור שלי"-אני

אני אוכלת את עצמי על זה שאני מרוצה כ"כ היום אחרי שאתמול
הייתי מדוכאת ועוד יותר בגלל שמחר יהיה היום רבין( האמת שאני
מתנגדת לתאריך העיברי).
ביחד עם החורפ שלי מגיעים כל המבחנים הרעים והמפחידים אבל איך
אפשר להיות לחוצים עם כל הגשם היפה שבחוצ, עם הגולפ השחור שאני
יכולה ללבוש סופסופ ועם כל המוזיקה שמתאימה רק לחורפ!

"ואני, מצדי, הוקסמתי מהשיר שלך!
שיר זאת מילה קצרה מדיי בשביל מה שזה ...אולי פואמה יעבוד פה.
איך בכלל מאייתים את זה
זה הרי כל כך יפה!...זה לא יפה בעינייך מה שכתבת?"-שני


ראיתי סרט חמוד היום על להקת נקבות. כולן כמובן היו כוסיות לא
נורמליות אבל הייתה שם איזו אחת  בלונדינית שנורא עשתה לי חשק
לשיער צהוב.
אויייי  בדיוק ברגעים אלה, כשאני כותבת, אמא הגיעה הבייתה
והביאה לי הפתעה קטנה- מיי.
מיי באה "לראות מה שלום החולה" ולתת לי מעטפה... ולקחת את
ה"צוללת צהובה" שהיא נתנה לי פעם. לקחתי ממנה כדי להשלים
לדניאל חור קטן בהשכלה.
עכשיו כשאני חושבת על זה אני מאוד מתחרטת על זה שלא ראיתי את
זה היום. עוד בילדותי למדתי שאין תרופה יותר טובה מקצת ביטלס.

"he is a real nowhere man. sitting in his nowhere land
making all his nowhere plans for nobody
.......
isnt he a bit like you and
me"

בכל אופן, השיא של החורפ שלי היה בבוקר.
התעוררתי בסביבות 10 כיאה לחולת שפעת והתחלתי להסתובב בבית
משועממת להפליא. פתחתי את כל החלונות בשביל לקבל קצת אור ורוח
וריח של גשם ונזכרתי שאחרי שנבלו לי הרקפות, שמתי אותן בחוצ,
בצד, תקועות ככה מאחורי הכל.
הלכתי לבדוק מה שלומן. שלושה ניצנים חדשים.

"באמת נקשרת לפרחים המכוערים שלך הא? נחמד שמצאת לך משהו לטפל
בו.."- מיכל