במסע החיפוש המפותל
אחר נהר איתן
מצאתי אותי אומר לא פעם
מילים
הלוואי ויכולתי
לזרוק הכול מאחוריי
ולשכוח
כל דבר שהוא שום דבר
עיניים דומעות בלי סיבה
מטשטשות את שדה הראייה
גורמות לאשליית עיוורון רגעית
אין אני בלי מונולוג פנימי
מכור להטפות המוסר של עצמי
לשטיפות המח המפולפלות
לאחיזה שלי בי
המהודקת
כמו קרני שמש צולות

אלוהים, תן לי כח
מילים מהשיר מהמכשיר קופצות עליי
טרמפולינה של כאב מרוכז
ותכף אני נזפן
אלו אינן מילותיי
אלו מילות השיר ההוא
מהמכשיר
אסופה של מילים עומדת בדרכי
עוד סופת ברקים
בעוד בוקר קיץ עייף
שכבר חוויתי

אני מתאכזר לעצמי יותר ויותר
מרגע לרגע
אני מתפזר יותר ויותר
מרגע לרגע
כמו חרוזים

קונספירציה מולחנת מאובקת
שניגנתי על האורגן הישן
שזרקתי מזמן
מבלי לשאול אותי אפילו
לו הייתי חתול הכל היה נראה אחרת
פחות שאלות
אולי אפסיק לעשן היום?
אולי אפסיק לאכול היום?
אולי אפסיק לנשום היום?
אולי היום כל המקומות המעורפלים
יתמזגו לאחד וינגנו בהרמונית פלאים
את שיר האמונה והיאוש
הכי אמיתי שיש
הוא שיר חיי.