רק מבקרים אותי כל הזמן, כי הם לא מבינים.
ואיך אפשר להבין את שמתחולל אצלי בפנים?

סערת רגשות, מעבר חד מיגון לשמחה,
אפילו אני אינני יודעת מה אני מרגישה.

מפחדת מהעתיד, בוכה על העבר,
מתרפקת על חוויות, כאילו אין מחר.

שאיפותי המוגזמות, רק פוגעות בי בסופו של דבר
ולמחלת הפרפקציוניזם התמכרתי מזמן כבר.

רוצה שיעזבו אותי,
אך לא רוצה להישאר לבד,
צריכה עזרה מאנשים,
אך מרגישה שאני מטרד.

מנסה ללגום באיטיות מתרופת החיים,
אין לה מרשם.
רק מילים במקום כדורים
וזה לא סתם.

רק מבקרים אותי כל הזמן, מה הם רוצים?
הם בכלל יודעים מה מתחולל אצלי בפנים?

איך הם ידעו אם אני לא אדבר...

5.6.06