ענבר שוקר / ללכת ברחוב |
להתקל באנשים
כל כך הרבה אנשים אני
לא יכולה להסתכל
להם בעיניים.
ללכת ברחוב
להתקל במבטים
כל כך הרבה מבטים אני
לא יכולה לסבול
את העצב.
ללכת ברחוב
להתקל בבדידות
כל כך הרבה עצב אני
מתחננת שיצא ממני
העצב של לפחות
בודדים מהם.
ואת,
קחי את העצב שלך איתך.
חבורת ילדים
צוחקים
עם עצב גדול מוחבא
בבדידות של כל אחד מהם...
לפעמים אני תוהה אם באמת אני חייבת להכיל את העצב של כולם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|