בקדרה גדולה מתבשל לו רעל
מתחמם לאיטו עד הרגע הנכון
כף מעץ בוחשת בתמיסה גועשת
שמספרת את הסיפור כולו.

שורות של שיחים נובלים בחורף
והיא שמחה שהפרחים מתים בזמן
מחפשת בנרות את השריטות הכי קטנות
ומתרגשת להוכיח שהן באמת שם.

היא פרפקציוניסטית, ואם השמש תזרח ממערב
היא תבריח אותה בחזרה.


היא לא רואה שהכל אצלה בסדר
ואפילו טיפ-טיפה יותר מזה.
והיא תבכה מהדברים הכי קטנים.

דמיון ציורי משרטט בועה מושלמת
שבה הכל מסתדר כמו שהיא רוצה בדיוק
ואפילו טיפ-טיפה יותר.

היא פרפקציוניסטית, ואם השמש תזרח ממערב
היא תבריח אותה בחזרה.

הפגם הכי קטן
גורם לה להיות מדוכדכת
הפגם הכי קטן
ישבור אותה בסוף

העולם שבפנים לא יפה כמו הזה שבחוץ
- היא אומרת
ובשבילה לא יהיה לזה סוף.

היא מתרכזת במה שאצלה לא בסדר
מחפשת תמיד את החושך במקום את האור.
והיא לא יודעת שאצל כולם זה ככה -
היא בכלל לא מוכנה להקשיב.

ומה לעשות, שהיא בכל זאת צודקת
הפרפקציוניסטית יודעת להרגיש
ואם השמש תזרח ממערב היא תבריח אותה בחזרה
היא תנפץ את כל המראות בחדר שלא תראה
שהיא לא מושלמת
הרעל בשבילה - היא מתכוננת.
ארס שיהרוס אותה
ויגשים את חלומה:
להיות חלולה מבפנים, מושלמת בזווית הראייה
העצמית שלה.
הפנימית שלה.
בקבוקים בקבוקים על מדף ארוך
היא מסדרת את העתיד שלה
בתור הדבר הכי לא מושלם שיכול להיות.
כי היא בסדר כמו שהיא,
אפילו טיפ-טיפה יותר.

היא תלך לישון עם המחשבה הזאת

וכשהשמש תזרח ממערב
אולי היא לא תגרש אותה מהר
אלא תיתן לה להפציע בעולם הפוך.
שבו בסדר הוא מעבר
והפגם משלים לסדר
והיא סוף סוף תשלים עם שיש לה בראש.

היא יותר מבסדר, לא טיפ-טיפה יותר
לא בדיוק אלא בערך
כמו שצריך.
היא סוף כל סוף הבינה את מה שלא קלטה עוד
שהיא כל מה שחולמים עליו בלי שאף אחד ירגיש.