לא באמת חשבת שתצליחי לברוח ממני כל החיים, נכון?
שנינו ידענו שזה יגיע לזה בסופו של עניין.
אל תבכי. אל תבכי! בכי לא יצמיח לך אותן בחזרה. את
הרגליים, אני מתכוון. כל-כך יפות, הרגליים שלך. תפרתי אותן
לכרית שבחדר שלי. זה סתם, בשביל השוטרים. הם מתים על שטויות
כאלו. היי, היי! להתעורר.הלו! זה עוד לא נגמר. הו. את שומעת
אותי? יופי, הבהלת אותי לרגע. כבר חשבתי שאיבדתי אותך. שלא
תעזי לעשות את זה שוב, את שומעת? אני לא יודע מה אעשה בלעדייך.
אף פעם לא ידעתי. את זוכרת שסיפרת לי על אמא שלך? ועל אבא
שלך ואיך שהוא לא מסתדר איתה? ואני אפילו הקשבתי. כן, לכל
מילה. נשבע! בכל אופן, חיפשתי אותה אבל לא הצלחתי למצוא.
מצחיק; דווקא אותה אני לא מצליח למצוא. אבל אבא שלך כאן.
וגם אחיך הקטן. וחבר שלך גם. הם כולם במחסן. והמחסן נעול.
אני לא רוצה שתיכנסי לשם, אני לא רוצה שתיראי אותם ככה. אבא
שלך לא אמר הרבה, והראש שלו עשה צליל משונה כזה של מעיכה
כשנתתי לו עם הצינור. אח שלך בכה. הצינור התעקם לגמרי
כשהגעתי לחבר שלך אז השתמשתי בחגורה של אבא שלך בשבילו. עכשיו,
הייתי צריך... לסדר אותם, את מבינה? כי המחסן קצת קטן והייתי
צריך להכניס אותם לאן שהוא. אז אני לא רוצה שתיכנסי לשם,
טוב? יופי. יופי, יופי. יופי, יופי, יופי.
איזה יופי את נראית היום. את יפהפיה. תמיד היית. באמת. אני לא
חושב שאני אנקה את הקיא. זה נראה הרבה יותר טוב ככה.
יותר....נכון. והשלולית שבה את יושבת גם היא מוסיפה המון.
רגע, רגע אחד. תני לי את היד שלך. תני לי אותה! יופי. עכשיו
, להעביר אותה בשלולית ואז מריחה חטופה על הקיר
מאחורייך...מצויין. אדום דם. צהוב קיא. כחול עיניים.
כן. כן. חסר לי משהו. אני חושב שאספר אותך. את לא צריכה את כל
השיער הזה יותר. ואדביק את הרעמה האדמדמה-ערמונית הזו שלך על
הכרית עם הרגליים. בשביל השוטרים, הם מתים על שטויות כאלו.
את יודעת, אני לא מצליח לבכות. ניסיתי. איפשהו עמוק בפנים אני
יודע שכשהנקמה נגמרת כל מה שנשאר זו עצבות. ובכל זאת:
אפילו לא דמעה דפוקה אחת.
טוב, אני צריך ללכת עכשיו.
אין כאן מקרר, אבל אם תרצי יש תירס וטונה ואפונה בקופסאות
שימורים במזווה, וירקות טריים בערוגה שליד ארגז הכלים. ואין
בצל. אני יודע שאת אלרגית לבצל.
יש בית חולים בערך 69 קילומטרים מכאן , אם תמשיכי דרומה
בכביש העפר מהבקתה. אבל לא עוברות כאן יותר מדי מכוניות.
אני ? אני הולך לשבת קצת בחורשה. אני ארמוס כמה פרחים, אשתין
על איזה עץ או שניים ואכניס לעצמי כדור בראש.
רק בשביל להוסיף צבע לכל הירוק-אפור המחליא הזה.
ירוק קנאה. אפור קיום. |