אביה בן ישי / נפש עירומה |
עד שאין כבר מקום
מרגישה עירומה
דמך הוא ידידך
הידיים שלך גמורות
מסתכלת במראה ומרגישה
ריקנות, מכוערות,
קליפה שאין בתוכה כלום.
ואת נופלת בשקט
אל מיטה כה רכה
בלילה כל כך שחור
שבו שורר שקט
שקט נוראי המעיר את המתים
שקט מזוויע של כל אותם אנשים
שאוהבים אבל לא באמת
מבינים או לפחות אומרים שכן
אבל זה בולשיט
זהו, נגמר, הלילה השחור
כבר ידאג
הוא היחיד שכן
המיטה הרכה
מריחה כמו אדמה
ומרגשה - אכילת גופי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|