עופי לאור שמונים ושלוש,
נעמת לי מאוד עד לכאן
בדרך צפונה מלטף את הראש
של כלב גדול ולבן

סודקת לאט את קליפת הביצה
מקישה במקור, מנערת כנפייך
מותחת רגליים, מהקן מציצה
אור שחר מציף ומסנוור את עינייך

מתכסה בשמיכה מרהיבה של נוצות
פוצחת בשיר ברוח קלה
מתחילה לעופף בראש כל חוצות
אפורה נהיית תכלת טלית שכולה

עופי לאור...

הוא והיא מדברים והרוח שורקת
אני מאחור עוד כותב
הגעת בשלום ונרדמת באי-שקט
אני עם הכלב יושב

ערב החג והחום מתגבר
ברמלה גילו סרטנים במערה
עטור מצחך באזניי מתנגן
את עפה אלי כחוט שערה

עופי לאור...

הלבן הגדול תוחב את ראשו
לפנים ומביט בעיניים
אני לידו לא מצליח לישון
בחלון ירקנים בשוליים

את פורשת כנפיים מעל הר ושביל
את באור, עוד הדרך רבה
בשנתך האוהבת תוכלי להכיל
את שנתי השמונים וארבע

עופי לאור...


יוני 2006