בתפארת היום שבו הודעת על בריאתך,
יימך היום שבו הודעתי על בריאתי שלי.
נתיב אל חיים ללא חיים בגללך
חיים של גלות של שבייה בגללי.

ואין אור ואין רסיס תקווה,
חלון סגור, עשן סמיך סביבי.
היום שבו אבדה האהבה,
היום שבו נבלו כל הפרחים.

ולא רוצה לפתוח עיין,
ולא רוצה לראות את המחר.
רוצה לישון בצל עצי הזית,
רוצה לפרוס את העתיד ולא עבר.

ואין אני לה מאמינה יותר,
בגדה בי נפשי ואתה בה.
ולא רוצה לשמוע שוב שיכור אומר,
יבוא היום שבו תשוב היא- התקווה.

כי לבי כבר מת וחדריו אפלו,
והיא דומעת בקול חרישי, מלאך.
ושוב נפשי  עוד לא ראיתי כאלו,
קול של תחינה, טהור ורך.