מירי כץ / גוש האבנים |
פורש ידיו אל מול החום הרב.
היה נדמה כי לבו רק אבן,
ותוך שנייה, נכבה שם עוד כוכב.
ובשובו הביתה מן הדרך,
נפלא היה מראה האגמים.
בהגיעו הוא אל מימי הפלא,
לא חש דבר גוש האבנים.
בהביטו אל דמות עליו צופה,
לבו החסיר לרגע פעימה.
ושוב הביטו שתי עיניו למים,
ואז נזלה דמעה,
אחר דמעה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|