להתעורר על רצפת שיש,
יותר מדי ציפורים מצייצות בו זמנית.

ללבוש חליפה חומה משנות השלושים
ולצאת מהבית עם נעליים מבריקות
וקופסאת הקלפים.

וכמו מכורים שאינם מודעים,
מהמרים בכל רגע על החיים.

ולא משנה מה מראות הקוביות,
ולא משנה איך נראים הקלפים,
ולא משנה היכן עצרה הרולטה,
העיקר להוסיף עוד קומה של שקרים למגדל הקלפים.

בין כוס קפה קר,
לשיעורים במתמטיקה.
כמו מהמרים כפיתיים,
עוד רגע יחזור המזל,
עוד רגע והאושר כבר כאן.

ולא משנה מה יראו הקוביות,
ולא משנה איך יסתדרו הקלפים,
ולא משנה היכן תעצור הרולטה,
גם ככה אין כבר מגדל.

בין זוהמה לנקיון,
בין דממה לשאון,
להביט תמיד קדימה ולא לעצור
העיקר שלא נכיר בהריסות.

לחזור לבית,
עם נעליים מבריקות וקופסאת הקלפים,
להתפשט מחליפת המהמרים
ולהאנח בשקט מול הדמות במראה.

לשכב לישון על רצפת השיש,
ורק בחלום להעיז להביט לאחור.