עד לאן אמא?
לאן אני מגיע ומה היא התחנה האחרונה?
האם נעצור שוב באמצע הדרך, בפונדק, על כוסית?
עד היכן חבר?
כשנמצא את עצמנו לבד, כל אחד מניף את ידו בהיסח הדעת,
כאילו שידענו היכן אנחנו עומדים:
"לך, לך לך... אני כבר אסתדר..."

עד מתי שותף?
עד שקלטתי את הצופן ופתחתי את הדלת
וכעת נושב רוח קר על פצעיך החשופים.
אז מה יהיה אהוב?
נמשיך לשבת כל אחד בתאו
מאחורי סורגים.סורגים.סורגים.סורגים.סורגים.
ידיים תלויות החוצה מנפנפות:
"לכו... אני..."

תלויים במגדל. ובחוץ ציפור שיר תזלזל:
"האם חשבתם שתהיה זו אני?"

ומי יבקר את תאו של אחי?
          ומי ישמור שלא יתקרר?
                       ומי יוודא שלא יפרוץ הסורג?

ומי יחבקו בדרכו?