"בסופו של יום
נפלה לים המים הגדול
אדומה וזוהרת נזהרת
מהמלח"

סוף סיפור בדוי

ילדה קטנה מאמינה לאגדות;
העיניים פעורות
במקום להפיל עליה תרדמה
פניה ניעורות

בקשב הזה
אפשר לטבול שמש
באגם קטן
עם מים מתוקים
וחורשת אלונים
לראות;
דייג ממתין
לצפות לדג זהב
מגשים משאלות
כמוסות;
על בית רעוע בכפר
מוקף הרים
וילדים משוחחים
עם כוכבים רחוקים
וירחים נופלים
לתוך כפות ידיים
זעירות לאלפים
או בבאר בחצר
לטבול שמש
והעולם ימשיך ויתנהל

כמו אתמול
והיא מאמינה
בעיניה הייתי
איש גדול
היודע הכל;
כיצד רוחצים שמש
ומי כיבה אותה
בליל אמש
למי שייך כל כוכב
ובפרט לספק את התשובות

חייב ומיד

עכשיו היא רוצה
את ראשית הסיפור
להחזיק ביד
את מקורות הזריחה

מהמיטה
היא מתערסלת
שואלת
מי ציווה חוגתה?
יתר החפצים המשחקים
הבובות החברים
או שהיא בודדה לבדה
מסתובבת בשמים
בשעה ויורד הגשם
ונופלים מים זלעפות
האם יש בידה מטריה
אי שם או נרטבת
כפטריה

העיניים כבר נעצמות
מאמץ אחרון לסיכום
אגדה בדויה
וללכת לישון

"ראי ילדתי
היא שקעה בים הגדול
עוד טרם
טבלה קרני רגליה
תחילה נזהרת מהחול והמלח
והלכה לישון
לא היא לא נרטבת
היא מייבשת דמעות
את זוכרת טיפות מים מלוחים
והחול שבא לך לתוך העיניים
ובכית
גם שמשות כמו ילדות בשעה שרואות
קונכיות על חופים מסולעים
או ילדים אוספים צדפים
הן בוכות ומחשיכות
מניחות את הראש לחלומות
על מצע של אגדות בדויות"

מוקדש להילה באהבה.