ב-2:42 בלילה המשפט אחז את כולו.
הוא לא היה אובדני או היסטרי, אבל הוא צדק לחלוטין.
לא היתה כעקרון סיבה מיוחדת לכך.
הוא היה טיפוס מתחשב, מקשיב ואכפתי.
לפעמים מעט מרוכז בעצמו, אבל מי לא?
אולי זה היה רק מקרה.
הוא גדל קצת שונה - לא חריג אבל תמיד מבחוץ.
מעולם לא הבין אנשים, גם אנשים שאהב.
אין לי אף אחד שאוהב אותי, הוא ידע, כיבה את האור וניסה לישון.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|