בסך הכל כמה שירים קסומים, מעלים אותך בי מחדש
ובעצם אף פעם לא עזבת, מהרגע בו ראיתיך, הילתך מלווה אותי בכל
עת.
יש כאלה, לא מעטים, אשר יחשבו אותי למשוגע, על כך שאיני מרפא
ממך אחרי כל מה שקרה. לאמיתו של דבר, אפילו אני מתלבט אם
מחשבתם נכונה, אולי באמת נטרפה עלי דעתי? וכי מה אעשה? ומה
אחשוב?
את מה שאת, משילה ממני כל היגיון. אמנם ברור הדבר, אנחנו
שנינו, נכזבים יחדיו, זיווג בילתי אפשרי, אך למרות זאת, כשאני
רואה אותך, או חושב עלייך, כשמגע עורך מהדהד במחשבותיי, מאבד
אני את צלילות דעתי. הנך מעוררת בי רגשות אהבה וכמיהה בלתי
מוסברים, כאוהב אשר מוכן ללכת אחר בחירת ליבו למעמקי השאול, כך
אני מרגיש. אינני יודע, מדוע משתתק אני ושוקע בכל פעם שאת
קרובה, הלוואי ולא כך היה הדבר. עצוב מכל, ובשם כך זולגות
הדמעות הכבדות ביותר, אפילו את כבר אינך מאמינה לי.