|
ביום בו נולדתי בנו לי לוח
כשהעתיד משך הווה שגרר אתו עבר
אגרתי לי כלים מפוסלים בשיש
ולכל אחד הענקתי שם והצבתי על הלוח
חיילים שמונה
אחד הוא עצב שני חמלה
שלישי קשיחות הרביעי הוא רוך
חמישי עונה לכעס והשישי לרוגע
השביעי הוא אומץ והשמיני תפילה
ושני צריחים שהם תבונה
שני רצים בשם תשוקה
וסוסי פרא שהם הרגש
ומלך אחד שהוא הכל
רק למלכה לא קראתי בשם
ומקום שמרתי לה מוגנת בינות כולם
והעתיד מושך הווה שגורר אתו עבר
והמלך ניצב ומצפה
שאציב את המלכה
משחק עם החיים
ויש לפעמים
שאני מכריז
על
שח
והמט
הוא מראש הוא ידוע |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.