אני לא מוכנה לקבל את זה שאתה כבר לא קיים, לא בין החיים, לא
חי.
כי איך זה יכול להיות? אתה אחד כזה מושלם שתמיד שם, מארגן את
הכל, שאפשר לסמוך עליו, שדואג לחברים שלו.
אתה תמיד שם, תמיד נמצא שם וכל כך אמיתי וכזה בן אדם טוב עם
אידיאולוגיה כזאת וערכים נשגבים שכל אחד צריך לשאוף אליהם.
בום, ככה סתם, בלי כל הודעה מוקדמת, אתה כבר לא, כבר לא חי.
ולכולם זה הלם, שוק ואי אפשר לצאת מזה, כי זה תמיד ישאר ככה
לעד, לכולם זה יהיה הלם ואוהביך הם אלו שיצטרכו להמשיך לחיות
בידיעה שאתה כבר לא חי.
לא תתגייס, לא תשתחרר, למרות שלא בטוח שהיית מתגייס. לא תטוס
לטיול שלך, לא תמשיך לעבוד ברפת בקיבוץ, לא תלך ללמוד ולא תלך
להגשים בקיבוץ אחר.
אני באמת חושבת שהיית אדם טוב מידי לעולם האכזר הזה, שעשית טוב
מידי, שקיומך היה טוב מידי. זה לא הוגן אבל בכל מקום שהיית בו
היה טוב - כי אתה עשית טוב לך, לסובבים אותך, למקום בו היית,
להרגשה שנתת, פשוט טוב מידי. וטוב זו לא מילה מספקת לתאר עד
כמה טוב היית... פשוט היית אדם שאין מספיקים מילים לתאר עד כמה
מדהים אתה.
כל כך הרבה אנשים שרוצים להגיד לך מילים אחרונות, רוצים לראות
אותך עוד פעם, לחבק אותך ואתה פשוט לא פה, לא נמצא, לא קיים
יותר.
אנחנו פשוט בסרט רע שנמשך ולא נגמר ואני לא רוצה להאמין, לא
יכולה להאמין.
אח שלך הגדול, אחיך הקטנים, אבא ואמא שלך, כל הקבוצה בקיבוץ,
במוסד - מה הם יעשו עכשיו? איך הם ימשיכו הלאה?
מי אני שמתמרמרת בבכי? בוקשי יצא לי באמת להכיר אותך.
כל כך אני רוצה עכשיו לראות אותך, לשבת לארגן עוד ערב לקן,
לצייר תפאורה, להרחיק בדיבורים על דברים ברומו של עולם או סתם
לדבר על ערכים ועל מצב התנועה ועל הרכילות של הקיבוץ.
ואני בוכה ואין מי שינחם ויבין באמת, כי אני הייתי כל כך
באמצע...
לא חברה מהקיבוץ ולא מהמוסד, לא משפחה, לא מחנכת במוסד...סתם
מקק"ית עצלנית נוספת (לדבריך) שהייתה בקיבוץ וייצגה את התנועה,
למרות שתמיד הרגשתי שאני לא מספיק מייצגת את התנועה בשבילך.
אני בחיים לא אשכח שבישרו לי שנהרגת: "דבורי, תקשיבי שקד וינר
נהרג היום בתאונת דרכים"
ואני לא אשכח אף פעם את ההרגשה שהייתה לי מיד אחר כך, ואיך
צבטתי את עצמי כדיי להאמין שזו מציאות, ואיך בין רגע חולפים
לנגד עייני כל הזכרונות שלי ממך ומכמה שאתה מדהים ושאין מצב
שזה באמת קרה ושעוד רגע יחלוף ויגידו לי שסתם מתחו אותי.
וכל ההלוויה שלך, רבבות ורבבות של אוטובוסים גדושים באנשים
שהכירו אותך ואהבו אותך ולא מאמינים שאתה אינך.
וכולם כולם נוהרים לחלקת הקבר שלך ועומדים ובוכים ובוכים עד
אין קץ ואין אף אחד שיבוא מאחורי אחד העצים ויצעק זה טעות, או
זה לא הוא, או זאת סתם עוד מתיחה של פורים 2005 ההמשך...
העולם הזה היום נראה הכי נורא מאי פעם. נראה לי שאפילו סוף
העולם היה יכול להיות טוב יותר עכשיו, אולי זה סוף העולם?
מעולם לא הרגשתי איך הכל קורס סביבי. זה היה היום הכי נורא
בחיים שלי וזה לא נגמר...
התמונה שלך מטיול תחיית קן עמקים תבור, כששיחקנו מלך הקור ביום
הכי קר בשנה על פסגת הר תבור, כשאתה ערום כולך ומחייך כי זכית
בתואר מלך הקור. התמונה של האוטו אחרי התאונה...
אני יכולה להמשיך ככה שעות, אבל אני חייבת לסיים.
אני מקווה שתמצא מנוחה שלווה בעולם בו אתה נמצא, אני מחכה כבר
שתופיע לי בחלומות ותמצא את הדרך לתקשר איתי, כי אני כבר
מתגעגעת.
אני מקווה שמצאת את המקום שראוי לך בגן עדן ותשמור, כמו שאני
בטוחה שתעשה, על כל אהוביך מלמעלה...
תדע שאני אשתדל לשמור עליהם מפה...
תדע שאני אוהבת אותך המון וכל כך כל כך מתגעגעת.
דבורה.
שקד נהרג בשני ליוני תשס"ו בתאונת דרכים לא פתורה בצומת
בלפוריה, בעמק הכי יפה שנוצר, שקד היה בן 19 |
