הדלקתי נר לזכרה.
היא הייתה יפה, גדולה וטהורה
היא הייתה אמיתית.
כמו לכולם, גם לה היו
רגעים טובים ורגעים רעים
רגעים סוערים ורגעים שקטים
וכמו לכולם גם לה היה את רגע מותה.
אך כשהיא מתה
הייתה רק מודעת אבל אחת - בליבי
רק אחד כאב את מותה,
רק אחד סבל מחסרונה,
ורק אחד זוכר אותה - אני.
לשכוח אותה אי אפשר
כי אחריה, חלל עמוק נותר.
אהבתי את חוזקה
שנאתי את מסך העשן שכל חייה אפף אותה.
להבת הנר בוכה בשקט
והדמעות הזולגות מעיניי ומאיימות לכבותה
ממשיכות לזרום לאורך פניי
כאילו מסמנות את דרך הצלקת.
"אני אוהבת אותך" צעקתי בכל כוחי
"אני שונאת אותך" זעקתי בסתר ליבי

וכשהלהבה תכבה, כולם ידעו -
האהבה שלי מתה.