בשעות האלה בלילה,
כשאני לא יכולה להירדם,
אני הכי שמחה.
כי בשעות האלה,
אני כל מה שאני רוצה להיות.
כל מה שאי פעם ארצה להיות.
כל מה שאני רוצה שיקרה,
קורה שם,
בחשכה בחדרי.
בשעות האלה בלילה,
אני רואה את חיי,
כפי שאני רוצה שיהיו.
אני יכולה לדמיין את הכל -
את האוניברסיטה,
את הדירה הראשונה,
את העבודה על הבמה,
את ההצלחה.
בשעות האלה בלילה,
אני מדמיינת שיחות,
סיטואציות,
ורואה מה אני ארצה להגיד.
אני מתכננת כל פרט מהשיחה,
איך היא תסתיים.
אני רואה את עצמי מביסה כל יריב
אשר העז להתווכח איתי.
אני כריזמטית בשעות האלה של הלילה.
אבל בשעות האלה בלילה,
יש דברים שאסור לדמיין.
יש דברים
שאני לא נותנת לעצמי לראות.
יש שיחות
שאני לא רוצה לסיים.
יש חלומות
שאני לא מעזה לחשוב עליהם.
בשעות האלה של הלילה,
כשאני לא יכולה להירדם,
אני כל כך עצובה.
כי בשעות האלה,
אני לא באמת ככה,
וגם לא אהיה ככה.
כל מה שאני רוצה שיקרה,
לא יקרה באמת,
מחוץ לחשכה בחדרי. |