בוקר אחד, פקח שמעון הקרנף עיניים,
ומיד הבין שכדאי מאד שיתחיל להרכיב משקפיים.

ותשאלו איך ידע שמעון שלמשקפיים הוא זקוק נואשות?
כי בקצה אפו הוא ראה, לא קרן אחת, אלא ארבע קרניים
מטושטשות...

"אך איפה קונים משקפיים לקרנפים?"
חשב שמעון, והחליט ללכת ולשאול את הקופים.

אחרי שעות של צעידה ומעידה על מכשולים,
(ככה זה כשאתה רואה עצים כפולים...)

היה שמעון כל כך מותש שרצה לבכות,
ואז שמע מעליו צריחות ושריקות.

היישר מעליו, בין הענפים,
ישבה לה להקת הקופים.

"הי, אתה שם, הקוף! במחילה מכבודך,
יש לי שאלה קטנה לשאול אותך".

ענה לו הקוף, מתנדנד על ענף:
"מה בפיך, שמעון הקרנף?"

שאל אותו שמעון: "אולי אתם, הקופים,
יודעים היכן אפשר להשיג משקפיים לקרנפים?"

אמר לו: "אכן, לא מזמן שמעתי על קוף,
שמתאים משקפיים לכל חיה, חרק, זוחל ועוף".

"שמו (אם זכרוני איננו מטעני) הוא עזרא הזקן,
ובקצהו השני של היער הוא שוכן".

הודה לו שמעון על העצה,
ולדרכו מייד יצא.

על הדרך עדיף לא להכביר מלים
(אגיד רק ששוב שמעון ראה יותר מדי עצים כפולים..)

וכך, לאחר דרך רצופת תלאות,
שארכה כמה וכמה שעות,

ראה שמעון שלט גדול ועליו רשום באותיות ענק:
"האם למשקפיים אתה נזקק?

אם כן, אז בקול תקרא:
עזרא, עזרא, אני צריך עזרה!"

קרא אז שמעון בקול לעזרא הזקן,
שלא איחר להגיע, כשלעצמו הוא רוטן:

"אדון קרנף, אין צורך להיות כל כך רועש -
זה שאתה קרנף עיוור, לא אומר שאני קוף חרש..."

"הגעתי לפה בשביל זוג משקפיים,
המצב חמור, כי אפילו אותך אני רואה פעמיים".

"אם כך, קלי קלות, תמתין פה דקה",
הלך עזרא, וחזר עם משקפיים נתונים במסגרת אדומה ומבריקה.

"הנה לך, אדוני הקרנף,
משקפיים שישבו לך על קצה האף.

לא רק שתוכל לראות מצויין,
גם תיראה הרבה יותר חכם, כמובן!"

"תתחדש על המשקפיים! דרך צלחה!"
"תודה לך, עזרא, הברכה על ראשך!"

חזר לו שמעון במצב רוח טוב במיוחד,
(כל הדרך לא נתקל אפילו בעץ אחד...)