רונן פוקסמן / שחפים של כאב |
על אדוות גלים בים שחור,
ספינת מילים לא תביט אחור.
הלאה הלאה תפליג, אל אופק לא ידוע.
את הזמן לא תשיג, הן הסוף הלא קבוע.
מטענה - אנשים, עמוסה מלב אל לב,
ממעל להק מרשים, שחפים של כאב.
חגים הם סביב, עת לצלול, עת לנסוק.
מקיץ עד אביב, קרוב או רחוק.
מלווים במעופם, לא נותנים לשכוח.
עזבו את חופם אל לב חסר מנוח.
חוצה ימים ושנים, בעקבותיה השחפים,
ולעולם אנו איתנים. ארורים אותם מכונפים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|