היא ישבה מולי, באותו מקום. המקום הקבוע שלה, שני משמאל עם הגב
לנהג. כבר שנה וחצי. וכל יום, כל יום שהיא עולה לאוטובוס אני
מסתכל עליה, היא מקסימה, גם נראית טוב, עיניים כהות וגדולות,
שיער שתני על סף הבלונד, גבוהה ורזה.
אני יודע שזה אסור אבל הקשבתי לשיחות שלה עם אנשים בסלולארי,
שלא תחשבו חלילה שאני מציצן וחטטן, פשוט הקול השקט הזה שלה,
כשהיא משוחחת בהנאה, ממכר. והצחוק המתגלגל שלה עושה לי צמרמורת
בגב עד כמה שזה נעים.
כמותה..
שנה וחצי.
שנה וחצי שאף פעם לא היה לי את האומץ להתיישב לידה, אפילו
להחליף איתה מילה לא בא בחשבון. שנה וחצי!
זה קשה. אני חושב עליה כל הזמן. ניסיתי פעם או פעמיים להתקרב
אבל יותר מספסל אחד קדימה לא הצלחתי להתקדם. הלב רוצה אבל הראש
מחזיר אותי לקרקע.
האמת?! שמתי לב לעובדה שתחילת היום הזה באוטובוס בדרך לעבודה
כשאני רואה אותה משנה לי את כל הגישה ליום, ובהתאם לכך היום
שלי גם משתנה.
כשהיא עולה לאוטובוס עם גבר אני חושב שזה בטח חבר שלה, או בכלל
בעלה, וכל היום אני מבואס. כשהיא לא מגיעה יום אחד באוטובוס
אני מתגעגע ומפיל דברים בעבודה, מרוב שאני חושב עליה.
שנה וחצי אני מרגיש רגשות למישהי, ואפילו את שמה אני לא יודע.
עד אותו היום.
אני בתוך האוטובוס. הוא מלא עד אפס מקום חוץ מהמקום שלידי.
פשוט שמתי את התיק שלי שם ואנשים לא שמו לב שהכסא הזה תפוס.
ואז היא עלתה. המקום השמור לה תפוס כמו שאר הכיסאות,
- "גיא זה ההזדמנות שלך!" אני חושב לעצמי והזזתי את התיק מן
הכסא באיטיות שלא תשים לב שתכננתי את זה.
"היא נכנסה לאוטובוס.. היא סורקת את הכיסאות בציפייה למצוא כסא
פנוי... היא קלטה אותי... היא מתקדמת לעברי..."
כולי לחוץ, והיא שואלת בעדינות:
- "סליחה, הכסא הזה תפוס?!"
- "אממ... מה? אהה.. כלומר כן בטח, בואי שבי..." עניתי
בבלבול.
- "היי אני רוני.. ואתה?" אמרה
-  "אני.... אה.... אני....." גמגמתי בטיפשות
- "קוראים לך גיא לא?" המשיכה.
- "כן איך את יודעת? ומצטער על ה... הגמגום.."
- "זה כתוב לך על התיק.. אבל תגיד לי אתה מוכר לי מאיפשהו?"
- "אני יושב מולך כבר שנה וחצי באוטובוס, ותמיד רציתי לפנות
אליך אבל לא היה לי את האומץ.. אני חושב שאת מקסימה.. וואו אני
לא מאמין שאמרתי את זה.. אני מצטער.. העיניים שלך פשוט כל כך
אמיתיות ואני חייב לומר את האמת.."
- "אה... תודה.. אני חושבת..." ענתה בבושה קלה
- "תגידי, את חושבת שנוכל לשתות משהו מתי שהוא?"
- "אממ.. תשמע.. אוי הנה הגיעה התחנה שלי, כנראה שנדבר על זה
מחר.."
- "מה.? או קיי נתראה מחר.. ביי רוני.."
- "ביי גיא."
ומאז לא ראיתי אותה יותר