יושבים, מדברים, אני מסתכלת בעיניו, מהופנטת, אני צוללת ושוקעת
עמוק עמוק בתוך עיניו.
מקשיבה לכל דבר שהוא אומר ולא מצליחה להגיד כלום. האהבה סוגרת
לי את הפה... לא מסוגלת לחשוב אפילו! רק להביט בעיניו ולצלול
עוד ועוד ועוד!
לחבק אותו ולהקשיב למה שהוא אומר ולדעת שלעולם אני לא רוצה שזה
יגמר!
האהבה שלי אליו היא כמו ים שאפשר לשחות נגד הזרם או עם הזרם!
אבל מסוכן לטבוע!
אבל האהבה גדולה ממני וחזקה ממני! אני לא יכולה להשתלט עליה...
לא יכולה לשחות עם הזרם. הוא מהיר מדי אני נשארת מאחורי כולם.
לא יכולה גם לשחות נגד הזרם. הוא חזק מדי. לא מצליחה להשאר
במקום! טובעת.
צוללת בתוך העומק של האהבה! זה לא כואב! ולא מפחיד! זה כיף! כי
אני אוהבת אותך!
אני אעשה הכל בשבילך! גם אם אני צריכה לטבוע כדי שיהיה לך
טוב.
אבל כמה כאב! כמה כאב לי כששמעתי ממנה שאתה גם בתוך החרא שכולם
נמצאים בו.
אם היית אומר לי שאתה גם בתוך זה... הייתי יכולה לעזור לך!
אבל אז כבר לא יכולתי להגיד לך כלום! התברר לי שאתה של חברה
שלי יותר ממה שאתה שלי
וזה כאב! היה לי קשה להיפתח למישהו שלא מספר לי מה באמת מציק
לו! ומי הוא באמת!
אם היית אומר לי את זה אז הייתי יכולה להגיד לך מה אני חושבת.
ולא לשמוע את המצב שאתה נמצא בו מאנשים אחרים! ולכאוב כל פעם
שעליך מדברים.
אבל עכשיו כשאנחנו ככה... רחוקים... אני עדיין אוהבת אותך! אבל
אני מאמינה שככה טוב לך אז אני שמחה! גם אם תהיה לך מישהי אחרת
אני אהיה שמחה בשבילך! ושמחה בשבילה שהיא קיבלה כזה בן אדם
מדהים! אני באמת שמחה שטוב לך! כמה שאתה חסר לי ואני אוהבת
אותך טוב לי שטוב לך!