הן ידך לי זהב
וזכר לשמש,
הן שפתייך כמו יין
מתוק ואדום.
הן תהיה לי אתה
כמו רוח לוטפת
מלקטת שתיקות
וצללים בתוך תום.
כמו מביט דרכי
ונושך את העומק
והופך שם את כל שיציב
ובוהק
מחבר אותיות
לשיר יופי
סדוק
בטחוני שוב קופא
כמו שעון שפוסק.

לא אוהב אף אדם
שיאמר לי אחרת
שיאמר שסופי הוא כסוף של שקיעה
אוהב רק את מי
שידע איך לגעת
בזהירות תהומית
יברא נחמה.

עבורך אתלבש
בשמלה - אשים אודם
כשתציע עצמך בלי היסוס מופתי
כאן נולד מחדש
הגבול הכה דק
בין נפש שלמה
לכל מה שאני.