|
הן ידך לי זהב
וזכר לשמש,
הן שפתייך כמו יין
מתוק ואדום.
הן תהיה לי אתה
כמו רוח לוטפת
מלקטת שתיקות
וצללים בתוך תום.
כמו מביט דרכי
ונושך את העומק
והופך שם את כל שיציב
ובוהק
מחבר אותיות
לשיר יופי
סדוק
בטחוני שוב קופא
כמו שעון שפוסק.
לא אוהב אף אדם
שיאמר לי אחרת
שיאמר שסופי הוא כסוף של שקיעה
אוהב רק את מי
שידע איך לגעת
בזהירות תהומית
יברא נחמה.
עבורך אתלבש
בשמלה - אשים אודם
כשתציע עצמך בלי היסוס מופתי
כאן נולד מחדש
הגבול הכה דק
בין נפש שלמה
לכל מה שאני. |
|
|
מה זאת אומרת
הנכים שובתים?
מה? הם מתחילים
ללכת?
זורקים את
הכיסאות והמקלות
ופשוט מתחילים
ללכת?
חבר שלום בשיחה
עם דוד לוי (לא
שר החוץ), לא
מבין איך
ההיסטוריה חוזרת
על עצמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.