שוב אין כוח להמשיך פה לנשום
וברגע שמאושרת, מתעוררת מחלום,
שום דבר פה לא חשוב
כלום כבר לא מרגש
יושבת לבדי ומרגישה בתוכי אש,

חושבת על מגע גופך הרך
שעולה בראשי ושוב עף ונשכח,
מדמיינת את תווי פנייך הנוקשים
ומרגישה את הכאב מתפזר לי בוורידים,

דמעה של כאב
חיוך של שמחה,
דימום שבלב
נשיקת אהבה,
זה הכל נעלם, לא יחזור לא קיים
ואת בליבי, לא עוזבת אותי

במבטך החודר והחם שוב נזכרת
שהעניק לי מין אהבה חופשית, רועדת - פוחדת
אותה שיחה איומה בראשי מהדהדת
ומרגישה את הדמעה על פניי שוב זולגת,

דמעה של כאב
חיוך של שמחה,
דימום שבלב
נשיקת אהבה,
זה הכל נעלם, לא יחזור לא קיים
ואת בליבי, בנפשי, בתוכי
ושם, את לא עוזבת אותי

עד מתי אותי תחזיקי, כמו עבד, שפחה?
זרקת אותי בבור שחור והפרחת לי נשיקה,
אפשרת רק לבכות ולזכור את הכל
הגוף מתפקד אך הלב לא יכול!

כמה עוד אסבול, כמה עוד אבכה?
למילים כבר אין קול והלב לא מרפה,
העיניים אדומות כמו הדם בתוכי
אך הרגליים קרות כמו לב אהובתי.

דמעה של כאב
חיוך של שמחה
דימום שבלב
נשיקת אהבה
זה הכל נעלם, לא יחזור לא קיים
ואת בליבי, לא עוזבת אותי

זה הכל נעלם, לא יחזור לא קיים
אבל אם תחזרי ואת ליבך לי תתני,
זה לא יקרה בשנית, אותי את לא תעזבי!