אתה יודע שאתה עובר מכשול עם מישהו אחר, של מישהו אחר, חוצה
איתו גשרים שגורלם להתמוטט, ומבסס חיוך בתוך עיניו המוצפות
דמעה.
כואב יותר מכל כשרואה אתה ברגע שעמד הוא והרים ראשו,
שנותרת לבדך מועד על מכשולים, נופל מגשר אל תוך ים של
דמעותיך.
והקיום שלך מותנה בזעם אחרים, כלומר בכאבם ,בכאבך, ברצונם
ורצונך - להתמודד עם שמש ששוקעת.
וכשנטול כוחות נפלת מרגליך, אובד הוא הרצון לקום לכבוד השחר
העולה,
שום נפש שום אדם, לא ימלאו את נפשך המתרוקנת.
זה לא משנה כלום.
זה לא מפחיד ולא מרגיע.
זה לא עוזר.
אתה מוצא את עצמך חצי מחוק, חצי מקושקש.
קורע את חוטי המחשבה שלך, רק בשביל לישון בשקט.
ואז בנשימות כבדות כאילו שאוזל חמצן מראותיך,תזמזם מנגינה.
תירדם.
תירדם בתפילה שתקום מחר לעולם שלא ממש שלך.