אני מכיר משוררת שהתחילה
עם שמה שלה
ואז שינתה לאחר. בכדי שיתאפשר
לה להתרחק ובכך
להתקרב לעצמה
הרבה יותר.

אני משקר.

לוקח צורות ושובר
מרטש, מעוות, קובר. מותיר
רמזים. טיפות דם, נתזים.
גלעד לטבח
משפטים ומילים.
ביכולתך
להתחקות, לחבר אות לאות,
להביט מבלי
לראות; שהרי
אלו הן אך ראיות נסיבתיות.

כמה אני שונא את עצמי עכשיו ברגע זה ממש מכל הרגעים שצפן לי
העולם הבועט הזה שאני מקיא את הוויתי בו בפניכם ובכל זאת טורח
להסתיר את תכולת קיבתי מבעד לצעיף מילים

אותו אני חובש תמיד

מדוייק, כמה אני רוצה לכתוב מדוייק. ריאליסטי
ולא יכול שמא תראו את התמונה נכוחה
עם כל הפיקסלים כולם ועם רמת הפרדה
שאינה
נמוכה.

הכעס מובן ובכל זאת ספק
לו הייתי אני מתרעם כלפי  פיקאסו
"התפוחים, התפוחים שלך
אינם מדוייקים
מדוע הם אינם מדויקים?"
זה בכדי שלא תבחינו
בתולעים. כך שייתכן שאינם
וייתכן שישנם, אך אין מדברים
בם (אין מדברים בם)
אלא מסביבם; בנחש, בחוה באדם.

האמת היא בעיניי
המתבונן והשקר,
בדיו המשורר
ובדף המוכתם. אני כותב דמעות ומזגג מילים
לצורות, לרמזים, לשברי מראות
המתכחשים בחשק,
המחושקים בכחש,לעצמם.
אני כותב לכם דמעות ומקיז דם.
בכדי לעבדם
לשקר המושלם



"התפוחים" של פיקאסו - ציור מפורסם מהתקופה הקוביסטית שלו
וממבשר הז'אנר הקוביסטי ככלל