אלמנה שחורה / לאיש ''שלי'' |
את כל השלם לא מוסיף לפרק
נושק השפתיים, נוגע בלב
צועד קצת אחורה, ושוב מתקרב
ואז כשהחושך גובר על האור
את כל שקרע מנסה הוא לתפור
ושיר מתנגן, כבודק את הזמן
שכאן יישאר, או יפוג כענן
ופחד איום שצמרמורת מותיר
ששוב הוא ילך, ודבר לא ישאיר
ששוב העיניים חזק ילחצו
לחסום הדמעות שגם כך יפרצו
ואז כשהחושך יגבור על האור
ארגיש בגופי השבור את הקור
יופל המבט העלוב, הנידח
לזה שהרגע היה... והלך.
24-10-2001
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|