שרי יקרה / זיקוקי די נור |
והלהבות איכלו הכל
ביופים, איכלו נשמתי
וסימפוניית הצבעים ששטפה את עיני
שרפה את אורם
לרגע אחד בערו השמיים
ואשם נפלה עלי כגשם
כבתה את האש שניצתה בי
כמו אלפי גחליליות נשאו אותי
מעלה
למקום בו ניצתה
למקום בו דלקה
וליבי פעם כזיקוקי דינור
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|