אני יושבת לבד.
בעצם לא לבד - עם כל האני שלי.
מעשנת ושומעת את העורבים שלא רחוקים מפה.
יושבת אחרי לילה שלם בלי שינה,
וחבר שלי במיטה. ישן.
אני יושבת ומרגישה צורך לכתוב דברים ולא יודעת מה, אבל בכל-זאת
רוצה לכתוב משהו.
אולי הפעם לא על הייסורים.
אולי הפעם לא רק על הכאב.
אבל משום מה גם אין לי כרגע הרבה דברים שמשמחים אותי...
יש לי אותי, וזה מרגיז! כי אני מתסכלת את עצמי ואני חושבת יותר
מדי.
אולי אני יכולה סתם לכתוב,
פשוט לכתוב.
הנה,
יצא לי משהו.
כתבתי.


(04.06.06)