"זהו ביטוי בוליאני פשוט" הדהד קולו של המורה, "ועכשיו נעבור
לביטוי בוליאני מורכב"
מזל הסתכלה סביב הכיתה וחוץ מ-2 סטודנטים היושבים בפינה
ומדברים בלי הרף כל שאר הכיתה עברה לביטויבוליאני מורכב, אבל
מזל ממזמן כבר הפסיקה להקשיב היא השעינה את ראשה על הקיר מעיפה
מבט על החלון הפתוח בקיר מנגד.
"הלואי והייתי ציפור או בירח שכח הכבידה לא משפיעה עלי", אך
יודעת שלא כח הכבידה מכביד ומעיק על ליבה, אלא השאלה המנקרת של
חיים אתמול: "האם תינשאי לי" זה היה רגע רומנטי לחלוטין, כמו
שכל בת עם טיפה רגשות רומנטיים מייחלת לעצמה.
היא הכירה את חיים בעזרת שידוך של חברתה לירון....
"הוא חתיך וחכם, אתם ממש מתאימים"
"אם הוא כ"כ חכם וחתיך אז תיקחי אותו את"
"כבר יש לי חבר אבל אם לא היה לי..."
"אז את מאושרת ורוצה שכולם יהיו מאושרים, אז רק שתדעי לך שאני
די מאושרת"
"את מאושרת?!, תעשי לי טובה ואל תשקרי לעצמך, חוץ מזה מה יש לך
להפסיד?"
באמת מה יש לי להפסיד, פגישה אחת טוב ממשיכים, לא טוב זורקים.
אבל זכר הפגישה העיוורת האחרונה שלירון סידרה לה עוד טרי במוחה
וצמרמורת עברה במורד גבה, אבל מצד שני ידעה שאם לא תסכים לירון
תמרר את חייה עד שתסכים לצאת עם אותו אביר חלומות. מבטיה
המפצירים של לירון לא הותירו ברירה.
"איך קוראים לו?"
"חיים והוא לומד רפואה שנה שניה ו.."
"בן כמה הוא"
לירון ידעה שמזל מחשיבה כל אדם מעל גיל 26 לזקן, למרות שמזל
עצמה בת 24
"25" ענתה בחשש "אבל יש לי תמונה שלו כאן תיראי הוא נראה נהדר,
באמת, והוא גם די מבוקש"
"אז למה הוא יוצא איתי?"
"הוא חבר של משה ו..."
"הם בטח צמד חמד חיים משה, או משה חיים? הם בטח חברים רק בגלל
צרוף השמות שלהם"
"אל תהיי מגעילה אמרתי למשה שיבדוק מי מהחברים שלו פנוי ו..."
"ומשה ביקש רחמים מחיים והשאר היסטוריה"
"דיי נו..."
"אין לי מה ללבוש"
"נו אבל בשביל זה נפגשנו - לצאת לקניות"
"מה את כ"כ מבואסת" שאלה ברוגז כאשר ראתה את הפרצוף של מזל,
"תיראי הוא לא שש למחויבות בדיוק כמוך, כך שאת לא צריכה לפחד,
הוא לא מתכוון להתחתן מחר בבוקר כפי שהיה בפעם שעברה"
"לטובתך שלא"

פעמון הדלת צלצל שוב ושוב.
מזל הסתכלה בשעון השעה היתה 7 וחצי, על השניה. מדייק כמו שעון
שווצרי, חשבה לעצמה.
היא עצמה עוד לא היתה מוכנה, פניה עדין לא מאופרות והשיער נראה
כמו סיוט. היא הסיטה את מבטה מהמראה והתחילה למרוח אותו בשמן.
פעמון הדלת לא הפסיק לצלצל ולא הותיר ברירה אלא לפתוח לו,
למרות שהיא עדין ניראת זוועה. לא נורא אולי הוא ייבהל ויברח,
היא ניגשה לפתוח את הדלת מדמיינת לעצמה את חיים החתיך שבתמונה,
הרווק המבוקש רואה אותה, צווח, ורץ לאחור, נופל ומתגלגל
במדרגות ומת והיא עומדת בפתח משלבת ידים ואומרת, סוף טוב הכל
טוב.
אך במקום שחיים יתחיל לברוח כל עוד נפשו בו, הוא חייך חיוך
גדול והגיש לה זר פרחים ושיבח אותה על מראיה.
"תיכנס בבקשה, אני עוד רגע מוכנה"
טוב אז הוא חנפן, ורושמת לו נקוזה טובה בטבלה הדמיונית שהקימה
לו.
הם הלכו למסעדה סינית ולמחרת לסרט ואז לים ורשימת הנקודות
הטובות הלכו וגדלו.
לירון היתה גאה בעצמה והחלה לשדך את שאר חברותיה, אבל זה לא
הלך עם האחרות, לכן חזרה להציק למזל ולמזל נמאס להיות מוקירת
תודה כל הזמן ללירון וחשבה להיפרד מחיים רק כדי להוריד לה את
האגו, אך חיים היה טוב מידי בשביל לזרוק אותו בגללה. אך הוא לא
היה טוב מספיק מכדי להתחתן איתו, יש לה רטיעה מחתונות "כי הרי
כולם מתגרשים בסוף אז למה לטרוח" ואם באמת אוהבים אז למה צריך
רשמיות? מחוייבות - כמה שנאה את המליה, רק מכבידה ומעוררת
חשדות, "האם הוא בוגד בי?" בלי מחוייבות אין משמעות לבגידה,
הרבה יותר נוח, כך טענה מגיל 5 בערך כשהוריה התגרשו. על טעויות
לא חוזרים פעמים, הרצתה לחברותיה שהתחתנו, ומבט "אמרתי לך" לא
נעלם מעיניה כאשר הם באמת מתגרשים.
ועכשיו מה יהיה? חיים אכן חמוד, חמוד - מקטין מערכו, הוא
מושלם, הם מושלמים. אומרים ש-30 יום לפני שנולדים יוצאת בת קול
ומכריזה מי מיועד למי - והיא באמת מאמינה שהם אכן מיועדים אחד
לשני, אבל חתונה?, מחוייבות רק תהרוס את הקשר. היא ניסתה
להסביר לו, לשכנעו, אך הוריו לוחצים, ולדעתו אם היא חושבת שהם
מתאימים ואוהבת אותו כמו שהוא אוהב אותה, אז למה לא?
והשאלה ממשיכה ומהדהדת בראשה...
הצלצול נשמע ברקע - הסתיים השיעור, הסטודנטים יוצאים להפסקה אך
מזל לא מבחינה. היא יושבת בוהה בחלון מולה משתוקקת להיות
ציפור, לעוף ממקום למקום בלי מחוייבות, לפתע היא מרגישה שהיא
אכן יכולה, היא לא אוהבת מחוייבות ואיש לא יכול להכריח אותה
ואם חיים מתעקש סימן שהוא לא מתאים לה. אני כן יכולה לעוף כמו
ציפור.
"אני חופשיה" צעקה, כל התלמידים היפנו את מבטם רואים אותה
קופצת מהחלון, צועקים אחריה "לא..."
הם רק רוצים לכבול אותי חשבה.
היא עפה הרחק מחיים והטבעת המטופשת שלו, הרחק מלירון והאגו
והצעות השידוך שלה, מהמחוייבות ללמוד, מהמחוייבות לשכר דירה,
חשבון חשמל ובזק...
כל זה הרחק ממנה עכשיו,
היא עפה,
היא ציפור.