הלכתי לבקר את האימא העצובה שלי
בבית הקטן שלה בבניין
הגבוה ביותר בעיר

ישבנו שם לארוחת שבת,
אני
והיא
ודוד אליאס
שחזר מהים
קצת שתוי
ושזוף

ניסיתי לפתח שיחה קטנה
ולא מחייבת
אבל משהו באוויר
היה כל כך ברור
עד שהדבר היחיד
שיכולנו לעשות
היה
פשוט לשתוק
ולהתמודד עם זה
איש אישה וילד מבוגר לעצמו

אימא שלי נראתה נורא
והרגשתי
שאני לא יכול אפילו לשאול אותה
מה שלומה
כי גם זה
יכול היה להביא אותה
לקטטוניה
או
לפחות לדיכאון

דוד אליאס
נראה די שתוי
ועצוב

הוא איש של מזטים
ומשקאות חריפים
ונראה לי שהאוכל הביתי
המבושל
והיעדר אלכוהול מהשולחן
גרמו לו להתחרט שבא

אני ישבתי שם
וחיכיתי שזה ייגמר
כדי שאוכל
לחזור לבית הקריר שלי
ולנגן
או לכתוב
או לשוחח עם מישהו

רק לא אתם

סיפרת לי שחלמת על
האהוב הישן שלך
הלילה
ושפניו
דמו לשלי
או היו פניי

יש לזה הרבה משמעויות
נראה לי

אנחנו משחקים
משחק נהדר
של כוח ומחבואים
ורמיזות קטנות
ואלוהים יודע מה עוד
יהיה לנו
בשדה הרחב שלנו

אני רוצה כבר לראות אותך
למרות שאינני רוצה בכלל

אני מודיע לך חגיגית
שאבשל לך מה שתרצי
מתי שתרצי
וכמה שתרצי

רק בקשי ממני
ותראי את הטבח
הענוג
שאני,
מתחייך
ולוקח לידיו
את הסירים והמחבתות
וירקות אורגניים
ואורז מלא
וכרובית וטחינה
ופטריות ממולאות רוקפור
כדי להאכיל אותך
ובעצם להגיד לך
כמה את חשובה לו

יש משהו נהדר
בבישול לאישה

אתה מבשל לה
ורוצה שהיא תהיה שבעה ומפונקת
ומגורגרת
ושתדע בלבה
שאתה דאגת לה לכל זה

"אתה ולא אחר"

קראתי שבלונדינית מפורסמת אחת
שבמקרה גם שרה
סירבה למשקה
אלכוהולי לפני הופעה
ואני שואל את עצמי
אם מישהו יהיה מספיק אמיץ
כדי לגשת לבחורה הזו
יום אחד
ולהסביר לה
בשקט
אבל בתקיפות
שככה לא מתנהגים

אלביס טבע באמבטיה כי שתה יותר מדי
אפילו שייגעצ כתב על הטיפה המתוקה
אבל רק הילדה הארורה הזו
מסרבת למשקה
לפני הופעה

אני מנסה
לדמיין את הנדריקס
או אליס קופר
אומרים לא
לאיש עם בקבוקון הטיפות
ומת מצחוק

אפילו אני,
לא כוכב רוק
ואפילו לא באמת מוזיקאי
לא הייתי מסרב

"איך זה שכוכב
אחד מעז. . . "

אף פעם
לא עשיתי סקס
לצלילי פורטיס

הגיע הזמן

החיים שלך נשמעים יופי
באירופה הרחוקה

גם אצלי בסדר
אמנם הזוי ומסומם לעתים
אבל כבר לא מרביץ לקיר
וזה הרבה
אפילו מחייך לעצמי בקור רוח

באה אליי היום
שחקנית במאית מסוג אחר
ושיחקה לפניי קטע
מהצגה שהיא משחקת בה
שני גברים ואישה

היא שיחקה טוב ואפשר היה
לראות
את המסיכה שלה
נוזלת ממנה
ומפנה מקום לאנשים אחרים

הנרי שלי כתב פעם
ששחקנים הם כל כך
ביזאריים ואגו מניאקים
כי הם מחוייבים
להיות אנשים אחרים
בתדירות כל כך גבוהה
ברמה כל כך נוראית
שאין להם ברירה אלא
להפוך לבליל הדמויות שלהם

אני לעומתה
קראתי מתוך הדף את הטקסט הנגדי לה
ועשיתי את זה יבש ונהדר
עם מחוות קטנות של הפנים
והכתפיים

אחרי המשחק
הלכנו לסעוד
בקפה השכונתי
אצל אח שלי

הוא הגיש לנו כריכים נהדרים
והחלפתי אתה
את כוס המים
כי לשלה נכנס זבוב

דיברנו על הזהות המינית
שלה
ועל המשפחתולוגיה שלה
ושלי

מצאנו הרבה שפה
והרבה מבוכה חיה
והיא האישה הראשונה
שבאמת לא רציתי לגעת בה
אלא רק לשמוע
ולתת לה במה להתפרק עליה

נראה לי שהצלחתי

מאוחר יותר
הגיע חבר משותף
לשנינו אם כי יותר לי
וסיפר על הספרון שיוציא בשבוע הספר

הוא כותב נהדר
ואני מתכוון לעזור לו עם הספר
כי אני אוהב אותו
וחשוב לי שיוציא
אבל
במהלך השיחה
הבנתי משהו עצוב לגביי
לעומתם

הם עושים משהו
עם העולם הפנימי שלהם

הם מוציאים אותו לאנשים אחרים ברמה הכי אישית

ואני
מוכר סמים


ואני

מוכר

סמים

(אולי המסקנה הכי מורכבת שהגעתי אליה לגבי עצמי)

"ומה יקרה אם תיתפש?"

"זה לא אם, זה מתי"

"כשכולם קוראים את זה באינטרנט זו באמת שאלה של מתי"

"צודקת"

"אתה לא פוחד?"

"כנראה שלא"

"למה?"

"לא יודע. אבל אני פשוט לא פוחד.
זה לא טוב.
זה אומר שאין לי מה להפסיד"

כל האנשים האלה בשבת הזו
והדבר היחיד שאני רוצה
זה
לחייך מול המראה
ולהתקשר אלייך
כדי לבכות

פתאום הבנתי
שארצות הברית
היא אימפריה

ושאימפריות נוצרות
רק כדי שלאנשים כמוני
יהיה מה לרצות להפיל

כמו ילד בן שנה
שעומד לפני מגדל קלפים
ומפיל אותו
כי הוא מספיק חכם