זורקות הכל...
היה מה שהיה, עבר מה שעבר ויהיה מה שיהיה...
פח זבל גדול
מלא בכלום והכלום מלא בו.
מנסות להדחיק אבל זה תמיד יוצא החוצה
מנסות להמשיך אך הדרך ללא מוצא
צלקות זה מה שנשאר
הפצעים הגדולים כבר הגלידו, הקטנים עדיין מפצירים בנו.
אנחנו שתי בנות, אומנם חברות אך רחוקות...
איננו רואות אחת את השנייה בתדירות רבה,
אך שתי ידינו נמצאות גם בלבבינו כדי לחבק אחת השנייה.
הטלפון זמין והלב נשפך דרך חוריו,
הננו מבינות אחת את השנייה ולשתינו יש את אותה הפציעה.



זה אומנם פרגמנט סוג ז'
אך נשמח לתגובה :)

ליטל
ואביב-http://stage.co.il/Authors/59124