מוקדש לשיר.

החזאים, אפילו בלונדון, אמרו שצפוי לנו חורף קשה.
החורף תמיד קשה, זה לא חדש.
אבל אמרו שצפוי לנו המון גשם, לא כמו בשנים קודמות.
והיום קמתי בבוקר, התעוררתי לגלות שקר, והטיפות השפריצו לי על
הפנים דרך החלון.
ומאז אותו רגע הגשם כל הזמן הולך ובא והולך ושוב מתחיל ואז
מפסיק, אבל הוא פשוט לא נגמר. וכל כך הרבה גשם, טיפות ענקיות
שמכות על הארץ ולא נגמרות.
אז שאלתי את עצמי, כמה אלוהים יכול לבכות???
הדמעות שלו פשוט לא נגמרות...
הוא בוכה על כל מה שקרה לנו, על כל מה שקרה לנו בשנה האחרונה,
על כל מה שקרה לנו בחודש שעבר, על כל מה שקרה לנו החודש הזה.
על מה שיקרה מחר, על מה שיקרה בחורף הקשה שצפוי לנו.
בכל מקום בעולם אלוהים בוכה. אולי לא באפגניסטן, אולי לא בתוך
מערה של איזה בין-לאדן אחד שמתחבא מהצל של עצמו, ממה שהוא הביא
על עצמו ומההשלכות שלו על המין האנושי כולו. הלו, גם אתה חלק
מאיתנו.
בסופו של דבר כולנו נרטבים, גם כשיש מטריות. ולכולנו קר, גם
כשיש מעילים. ולכולנו יש בוץ בנעליים, גם כשמשאירים אותן בחוץ.
וכולנו, כולנו, לא יכולים להילחם אחד בשני ובסוף לנצח. בסוף
בסוף, אחרי החורף הזה והקיץ הבא ובעוד אינסוף חורפים - אחרון
האנשים יעלם מהעולם שלנו, כשהוא מפסיד. הוא יפסיד, כי בתכלס אף
אחד מאיתנו לא יותר חזק מהשני, ולא יעזור מה שתחשבו עכשיו.
אנחנו כולנו אותו דבר, ואנחנו לא יכולים לנצח את הנצח.
אז בינתיים, אלוהים בוכה פה ליד הבית שלי - אני רואה את זה
מהחלון, והוא בוכה בכל העולם, כי עצוב לו.
מה יש, גם לאלוהים מגיע לקבל עונה אחת כזאת של בכי,
כמו שאנחנו מקבלים כל יום.

28.10.2001