יש טעם של קיץ בחוץ, נכון.
שלי מסבירה לי שיש טעם של חופש בחוץ, אני תוהה למה אני לא
מרגישה.

עשן, שתייה, צחוק, בכי, הבהובים, כחול וסגול מתערבבים לי,
ואדום וכתום עולים בלהבות-ענק.
ילדים, ריבים, סיכסוכים, שיחות, פגיעות, ילדות, תמימות, לבד.
כל-כך הרבה לבד.
הלילה היה נורא בשבילי, רק התמונות חילצו אותי מהתאבדות אל תוך
המציאות, התמונות שלהם נהנים עכשיו, התמונות שלהם בראש שלי,
מחייכים עכשיו. אבל עדיין הכל היה לבד.
כל-כך התגעגעתי להיות ילדה, ולצחוק המתגלגל הזה שהיה לי,
ושהעיניים יהיו  מ ב ר י ק ו ת, ושאוכל ללכת עם מכנסיים קצרים,
ולצחוק עם ילדים, ולהיות קלילה יותר, ולא לחשוב יותר מידי על
מילים.

הלילה היה אחד מהלילות של המחשבה מה היה קורה אילו...
הלילה היה אחד מהלילות של השיגעון שאני.

שום-דבר לא ניצל, רק תמונות שקצת הרגיעו  אותי..
המחשבות, המחשבות נשארו אותו דבר.