כל העיר חיכתה לערב הפתיחה של המועדון החדש. הבעלים שכבר עשה
חזרה גנרלית עם צוות העובדים יום לפני היה נרגש. לא בכל יום
השקעה כל כך גדולה יוצאת אל הפועל. אבל גם הוא ידע שבתל אביב
של היום לא מספיק לפתוח את המועדון הכי נוצץ והכי גדול, צריכה
גם להיות המשכיות, צריך איזשהו גימיק, משהו שימשוך את ההמונים.
ואת זה, שעתיים לפני הפתיחה, למשה כוסברה עוד לא היה, לפחות
ככה הוא חשב לעצמו.
כוסברה גדל בשכונות הדרומיות של תל אביב, לא תמיד קראו לו
כוסברה, אבל מאז שבשיעורי חקלאות בכיתה גימל הוא היה אחראי על
גידול הכוסברה, אנחנו, זאת אומרת כל החברים שלו לכיתה קראנו לו
משה כוסברה. אתם בטח מתארים לעצמכם שמשה לא כל כך אהב את השם,
זה די קל להפוך לליצן של הכיתה עם תואר של כוסברה, אבל למשה
היה תכנונים משלו, והא לא ממש סיים איתנו את בית הספר התיכון.
בכיתה י"ב הוא הלך לעבוד אצל אבא שלו בשוק הכרמל ומאז נפרדו
דרכינו. כלומר מאז ועד לפני חודשיים כשהוא התקשר אלי וביקש
לפגוש אותי בלילה באחת הסמטאות של השוק.
כבר עברו בטח 20 שנה מאז שהיינו ילדים, אבל את משה לא שכחתי,
מסתבר שהוא גם לא שכח אותי. נו, איך אפשר לשכוח כאשר מכל פינה
של מגזין, הפנים שלי מבצבצות, חבר הכנסת הצעיר ביותר מאז
ומעולם, אחד כזה שלא עושים עליו חיפוש בשום מקום שאליו הוא
הולך, כן זה אני, קריירה מוצלחת במיוחד בצבא, הידיעה לדרוך על
כולם במקומות הנכונים, הליקוק לאנשים הנכונים ואבא, שהיה מספר
124 ברשימת עשירי העולם של פורבס.
לפגישה לפני חודשיים הגעתי בלי מאבטח, בכל זאת משה כוסברה, לא
נעים. העוזרים האישיים שלי מיהרו להוציא לי מהרשימות (הם
מחוברים ברקות שלהם לרשימות, ככה זה עובד אצלנו) את כל הפרופיל
המשפחתי של כוסברה (אם לא אכפת לכם, ככה אני אקרא לו מעכשיו).
בקיצור למשה היו עשר שנים, איך נגדיר את זה, מעניינות למדי,
הוא יצא ונכנס מבתי כלא, סחר בנשק, בהרואין, בחלקי חילוף
ואפילו ניסה לרמות את מס ההכנסה (שעל זה דווקא הייתי שמח,
כלמור מזה שהוא נתפס), ככל שעברו השנים, הוא ביסס את מעמדו
בצמרת העולם התחתון הישראלי ועכשיו הוא אמר לי שהוא רוצה לפתוח
מועדון. כלומר הוא אמר לי את זה בטלפון, כדי להמריץ אותי להגיע
לפגישה, "אתה זוכר את החלומות שהיו לנו בכיתה י"א, איך נכבוש
את תל אביב" הוא אמר לי בטלפון.
"אבל אני כבר כבשתי", החזרתי לו.
"חביבי, זה שאבא שלך כל כך עשיר זה לא אומר שכבשת משהו" הוא
השיב ומיד התחלנו לפטפט איך ניסינו להשכיב את מיכל בטיול
השנתי, שנינו, אחד אחרי השני. אתם צריכים להבין, בימים של בית
הספר התיכון וגם קצת אחרי זה, היינו מכורים לאתגרים, ולנסות
להשכיב את סגנית המנהל היה בהחלט אתגר (שעלה לנו שבהרחקה מבית
ספר, כמעט תיק פלילי, והרבה חופשות סקי שאבא שלי מימן לעורכי
הדין שהוציאו אותנו מהבוץ).
בקיצור, באותה פגישה מדוברת, כוסברה הסביר לי קצת על המועדון
שלו, וביקש שאעזור לו עם איזה גימיק, משהו שיתפוס את כולם בתל
אביב, ישר חשבתי על בר לאנורקסיות, אבל כוסברה הסביר לי שזה לא
הניינטיז ובכלל, הקוק יוצא במהירות מהאופנה.
"מה עם ברמנים ערומים לגמרי, ומלצריות חשופות חזה?"
"זה לא יעבור את הדתיים", הוא ענה לי, ואז חשבתי על הברקה, אבל
אמרתי לכוסברה שאני חייב לבדוק אותה ולכן אני לא יכול עדיין
לגלות לו מה זה, אבל, הבטחתי לו, אם זה יעבוד, אנחנו הולכים
להיות השוס של תל אביב, לפחות לחמש השנים הקרובות.
לפני חודש התקשרתי לכוסברה, אמרתי לו שהתוכנית הצליחה, והרעיון
אצלי ביד, אבל אני לא יכול לגלות לו מהו עד ערב הפתיחה, לא
משנה כמה הוא ניסה ללחוץ אותי בטלפון, ולא משנה איזה איומים
הוא פלט לעברי (והוא פלט, תאמינו לי שהוא פלט), לא שחררתי את
הרעיון מהפה.
הגיע הערב הגדול של פתיחת המועדון, כל שמנה וסלתה של תל אביב
הגיעו לאירוע, מכוניות ספורט, בגדים של טובי המעצבים, תסרוקות
שנגזרו מהז'ורנל, ואחד, חבר כנסת, הכי צעיר, שיש לו אישור
כניסה לכל מקום. כבר מרחוק כוסברה זיהה אותי, הוא היה בלחץ,
אפשר היה לראות את גלגלי העיניים שלו מסתובבים, והפרצוף שלו
היה לבן, ישר חשבתי, שזה די מתאים לו הלובן הזה, בעצם כמו
שאמרה לי מעצבת האופנה הפרטית שלי, לבן ואדום אלו הולכים להיות
הצבעים של הקיץ בתל אביב. וזה כמו שמיד תבינו הסתדר לי מעולה
עם הגימיק שתכננתי. כוסברה לחץ לי את היד בחוזקה, נתן לי נשיקה
ושאל אותי בלחישה אם הגימיק מוכן, אמרתי לו שהכל בסדר ושאין לו
מה לדאוג, ונכנסתי למסיבה. באמת משהו מופלא, מקום מדהים, עיצוב
של מיליון דולר (ככה אומרים, אבל בטח עלה לו משהו כמו חמישה
מיליון) כל הדוגמניות והספורטאים הכי שווים. נכנסתי, הסתובבתי
קצת במקום, האזנתי קצת למוזיקה, משוכנע שהמוזיקה של הגימיק שלי
תהיה הרבה יותר מעצבנת, ואז יצאתי, נתתי נשיקות לכל מי שאני
מכיר.
הפצצה התפוצצה בדיוק כשהייתי במרחק של חמש מאות מטר משם, אתם
מבינים, עם אישור כניסה לכל מקום, הידיעה שאין סיכוי שיעשו עלי
חיפוש ואחרי שהשארתי את התיק שהבאתי איתי ליד רחבת הריקודים,
המועדון של כוסברה הפך מיד לכותרות הראשיות, לפחות לחמש שנים
הקרובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.