עב תועה מזילה דמעה,
עפה ברוח ואינה מוצאת נחמה
וילד קטן לוחש לה בסתר:
"זוהי רק הסערה אחריה יבוא שקט".
עכשיו חורף, אחריו אביב.
היום קודר, המחר בהיר.
עלה נושר ופרח יפרח.
הכדור שנפל עוד ירקיע אל על.
העב העפורה עכשיו לבנה.
מחייכת היא ואינה עוד בוכה.
הרוח את גופה מלטפת בעדינות,
וקרני השמש מעלות על שפתיה חיוך.
אוויר צח בצורת בפתח
קיץ בא אביב הלך
הלך, אך לא לעד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.